דפים

יום רביעי, 9 במאי 2018

בר דעת משתף: תמונות איקוניות מזוייפות. מתוך אתר "הארץ"



           שום דבר בתמונה האיקונית הזאת אינו נכון
הדגל בתמונה של כיבוש הרייכסטאג בידי הסובייטים במלחה"ע השנייה לא היה באמת הדגל שהונף, החיילים לא היו מי שלחמו ולמעשה גם הצילום מפוברק. התעמולה הסטליניסטית הזאת עלתה בהמון דם
מאת יגאל ליברנט


















למעלה: תמונת הניצחוטן הסופית והמעובדת, עם עשן שנוסף ברגע ולאחר שרוטשו השעונים מידי החייל, למנוע רושם שהרוסים עסקו בביזה
למטה: התמונה המבוימת לפני העיבוד, עם השעונים. סטלין קינא בתמונת הדגל האמריקאי באיווג'ימה
התשיעי במאי נחגג בישראל, כמו ברוסיה, כיום הניצחון על גרמניה הנאצית — אף שהחתימה על הסכם הכניעה נערכה יומיים לפני כן, במטהו של הגנרל האמריקאי אייזנהאואר בריימס (ולכן, במערב מציינים את יום הניצחון בשמונה במאי). אלא שסטלין התעקש שהגרמנים יחתמו שוב, מול המרשל הרוסי ז'וקוב בברלין, בטקס שנערך בלילה בין השמיני לתשיעי. כמות הקורבנות הסובייטיים במלחמה בכלל ובמהלך כיבוש ברלין בפרט חייבו היענות לדרישת הרוסים מצד בעלי־בריתם, ואייזנהאואר הסכים מיד לטקס חתימה נוס.
אבל את סוף המלחמה ההיא סימלה גם אפיזודה ספציפית אחרת. התצלום המפורסם של הדגל האדוםהמתנופף מעל בניין הרייכסטאג הכבוש טומן בחובו טרגדיה רבת־משתתפים, שהיא גם משל קודר לניהול הלחימה בסגנון הסובייטי: חוסר התאמה בין מטרות לאמצעים, דגש חסר־פרופורציה על תעמולה, וכרגיל — תלים של קורבנות שהוקרבו על מזבח היוהרה הטוטליטרית.
התמונה המבוימת לפני העיבוד, עם השעונים. סטלין קינא בתמונת הדגל האמריקאי באיווג'ימהYevgeni Khaldei/אי־פי

ב–23 בפברואר 1945, צילם ג'וזף רוזנטל את הנפת דגל הפסים והכוכבים המפורסמת באי היפני איווג'ימה. חודשיים מאוחר יותר, נדרשו מפקדי הדיוויזיות הסובייטיות שהשתתפו בכיבוש ברלין להניף גם הם את דגל הפטיש והמגל מעל הרייכסטאג. אמנם לבניין לא היתה חשיבות אסטרטגית גדולה, אבל סטלין קבע שזהו הסמל הדרוש ואיש לא העז להמרות את פיו של "שמש העמים".
הקרבות העזים באזור הרייכסטג החלו ב–29 באפריל, וביום המחרת יצאו שתי דיוויזיות סובייטיות לכיבוש הבניין עצמו, שהיה מוגן בידי כאלף חיילים גרמניים. ההתקפה הראשונה, שהתחילה עם עלות השחר, נכשלה. במהלך ההתקפה השנייה, שנפתחה אחר הצהרים, קבוצה של לוחמי סיירת סובייטיים מתוך הדיוויזיה ה–150, תחת פיקודו של סגן סמיון סורוקין, הצליחה לחדור אל תוך הב
ניין, לטפס עד לגג ולקבע דגל מאולתר על אחד מפסלי הסוסים שם. מי שהציב בפועל את הדגל, היה טוראי ממוצא טטארי, גאורגי בולאטוב.
כמעט במקביל לקבוצה הראשונה, צוות של תותחנים מתוך הבריגדה הארטילרית מס' 86 קיבע דגל משלו על אחד העמודים של הגג. לפי דיווחים נוספים, דגל הסיירים של סורוקין לא היה אפילו הדגל הראשון — ושני צוותים מיחידות אחרות הספיקו לעשות את זה לפניו.
אלא שהבניין ממש לא נכבש עדיין, הוא שרץ חיילים גרמנים שהמשיכו להילחם בחירוף נפש ולדחוק את הרוסים החוצה, ושתי הקבוצות מניפות הדגל נאלצו לסגת משם. ברם, ההודעה על הנפת הדגל כבר נשלחה "למעלה", ובדרך הפכה לדיווח על כיבוש הרייכסטאג: כך זה נמסר לז'וקוב, שפיקד על המבצע לכיבוש ברלין, כך זה דווח לסטלין, וכך זה שודר ברדיו הסובייטי. כעת, למפקדים הסובייטיים בשטח כבר לא נותר שום מרחב תמרון — הבניין מוכרח להיכבש במהרה ודגל הניצחון מוכרח להיות מונף מעליו בגאון.
מישהו יתאבד בסוף
כולם ידעו שידו של ז'וקוב קלה מאוד על ההדק בכל הקשור לקצינים שאכזבו אותו. למן הרגע הזה, האבידות הסובייטיות אגב כיבוש הרייכסטאג הפכו לבלתי־ידועות עד עצם היום הזה. מתוך זיכרונות המשתתפים בקרב, אנחנו יודעים שצוותים רבים נשלחו לעבר הבניין על מנת לקבע דגל נוסף בחלק כלשהו שלו, אבל כולם נקצרו בידי הגרמנים.
רייכסטג - דלג
ברייכסטאג, הצוות שהציב את הדגל. מלפנים, טוראי גאורגי בולאטוב. מאחוריו, בקסקט, סגן סמיון סורוקין
הבניין נכבש במהלך ההתקפה השלישית, ובשעה עשר בלילה (זמן ברלין) הוצב הדגל הרשמי של הדיוויזיה על גג הבניין בידי שני חיילים נבחרים, רוסי וגאורגי, מיכאיל ייגורוב ומליטון קנטריה, תחת פיקודו של קצין התעמולה האוקראיני, הסגן גאורגי בֶּרֶסְט. חיילים אלה לא השתתפו כלל בקרבות על הרייכסטאג, והם נבחרו בגלל הלאומים שייצגו ובשל חזותם הפוטוגנית. מה שמעניין הוא שמאוחר יותר, ז'וקוב, שלא אהב את מוסד קציני התעמולה, מחק את שמו של מפקד "מבצע ההצבה", הסגן ברסט, מתוך הדיווחים הרשמיים — וזאת חרף העובדה שהלה דווקא כן נלחם באומץ במהלך כיבוש הרייכסטאג ואפילו פיקד על המשא והמתן עם החיילים הגרמניים שהתבצרו במרתפיו.
אבל גם בערב של ה–30 באפריל הכיבוש טרם הסתיים: כאמור, מגיני הרייכסטאג הגרמניים עדיין החזיקו במרתפי הבניין ובחוץ הקרב לא פסק לרגע. הכיבוש הושלם רק בשניים במאי, ואז נשלחו ייגורוב וקנטריה שוב אל הגג, כדי להעביר את הדגל שהציבו בפעם הראשונה אל הכיפה החרבה של הבניין.
כך או כך — התצלום הדרמטי מכולם והמוכר מכולם של האירוע הוא כבר עבודת ביום גמורה של הצלם הצבאי (ממוצא יהודי) יבגני חאלדיי, שבתום הקרב לקח עמו אל גג הבניין חיילים אקראיים לחלוטין — אלכסי קובליוב, אבדול־חאכים איסמאילוב ולאוניד גוריצ'ב — וצילם את הסצינה הדרמטית שמוכרת כל כך לכל חובבי הצילום. אלא שגם התמונה המבוימת הזאת הצריכה עיבוד נוסף: כדי לשכנע את הצופה בכך שמדובר ברגעי קרב נוספו עננות עשן, ולמען לא ייווצר רושם שהחיילים הסובייטיים עסקו במרץ בביזה — נמחק אחד השעונים שעל פרק ידו של איסמאילוב.
ומה אירע לגיבור הדגל האמיתי? גאורגי בולאטוב, שככל הנראה הציב את הדגל הראשון בצהרי ה–30 באפריל נאלץ לשתוק שנים רבות, כדי לא לפגוע בגרסה הממלכתית של האירועים, אך לבסוף סיפר לחבריו את האמת. אלה סירבו להאמין לו ולעגו ל"גרישקה־רייכסטאג" עד שבשנת 1973 הלה שלח יד בנפשו. מפקד הצוות שלו, סמיון סורוקין, גם הוא תלה את עצמו ב-1994.
*שותף מתוך אתר הארץ מיום 9.5.18


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה