דפים

יום שני, 19 במרץ 2018

סטודנטים כותבים: האביב הערבי עצר בסוריה. מאת : כרים פואז

סטודנטים כותבים: האביב הערבי עצר בסוריה. מאת : כרים פואז





                                   האביב הערבי עצר בסוריה
מאת: כרים פואז*


בחרתי לחבר בין שני מושגים דומים שלכל  אחד  מהם ייחודיות ומאפיינים משל עצמו. 
בקרוב נציין בישראל את חג הפסח, הקרוי גם חג האביב או חג החירות.  אלא שאותו חג שמעלה על נס את היציאה מעבדות לחירות, עם משמעות קצת אחרת, מתעכב כבר 7 שנים אצל השכנים שלנו. אצלהם המאבק לחירות עצר בתחנה, והוא תקוע מבלי לנוע.

למה הכוונה? השנה נציין שבע שנים למשבר אצל שכנינו מסוריה. יותר נכון לקרוא לסיטואציה הזאת 'מלחמת אזרחים ממשבר'. ומדוע? כי מאז פרצו המאורעות חולמים האזרחים הסורים להיות חופשיים, מחכים לרגע שבו יתרחש אצלם שינוי בנוסח 'אביב העמים', ממתינים בקוצר רוח לחגוג ולציין את חירותם.

אלא שבסוריה אין חירות ולמאבק העממי על החירות יש מחיר כבד.

כשמתייחסים לשינויים שחלו בעולם הערבי בעשור האחרון חייבים להתחיל בתוניסיה, במחוז סיידי בוזייד. שם פעל ועבד סוחר ירקות מקומי בשם מוחמד בועזיזי. אותו סוחר החליט למחות כנגד האלימות והשחיתות של אנשי המשטרה המקומית, שבחרו להתנכל לעסקיו.
יום אחד, הגיע מוחמד לכיכר העיר ושרף את עצמו אל מול ההמונים. המעשה האמיץ הוביל למותו אך למעשה הצליח בעקבותיו לתפוס את דעת הקהל ולסחוף אחריו את ההמונים. כך החלו שורת אירועי 'האביב הערבי' במזרח התיכון.

מי היה מאמין שיום אחד, עגלת ירקות פשוטה, שעלותה לכל היותר 150 דינר, תגרום למשטרים במזרח התיכון ליפול כמו מגדל דומינו. משטרים כמו תוניס שבהן שלטו השליטים הדיקטטוריים בעמם באלימות רבה.

בעקבות מעשיו של הסוחר מתוניס יצאו ההמונים למחות ולהפגין נגד השליטים הדיקטטורים בעולם הערבי. רוח של מאבק על זכויות ושל דמוקרטיה סחפה את העולם. ולראשונה גם במשטרים שבהם הורגלו האזרחים לדרך אכזרית של דיכוי, עוני, אינפלציה ובתי כלא. משטרים שבהם חירות ההמונים נגזלה למשך שנים רבות.

המחאות שפרצו בתוניסיה הובילו לנפילת משטרו של  זינאלדין אלעאבדין ששלט שם, אך לא עצרו רק שם. הם הגיעו למצרים, לוב, תימן ובחריין. אך נעצרו בסוריה.
בעוד שבשאר המדינות המשטרים נפלו, בסוריה החליט אסד, כשליט המדינה, להילחם עד זוב דם ולא לוותר על השלטון, בגיבוי רוסי.

אני עוקב הרבה אחרי החדשות במזרח התיכון, ואין ספק כי הסיפור הסורי מיוחד ושונה. ראשית מדובר במדינה מיוחדת הכוללת 21 מיליון תושבים עם מגוון גדול של עדות ודתות:  
74% מתוכם מוסלמים סונים  
10% עלויים, עדה שיצאה מתוך העדה השיעית, אליה משתייך הנשיא הסורי- אסד. 
10 % נוצרים  
6 % דרוזים ואסמעילים 
  
המשבר הסורי התחיל ב11/3/2011 בעיר הדרומית דרעא .. עיר סונית גדולה. המהמות התפשטו 
כמעט  בכל רחבי סוריה  ובמיוחד במחוזות הסוניים.
כאמור,המשטר לא התפשר עם המפגינים. אנשי המשטר הגיבו להפגנות באש והרגו מאות מהאזרחיים. גם כשהמהומות הלכו והתעצמו, המשטר לא נרתע והמשיך לטבוח באנשים ולהרגם.   
המשוואה שנוצרה הייתה אזרחים תמימים נגד אנשי משטר חמושים, עד שנאלצו רבים להתחמש ולהגן על עצמם מפני הכוחנות והאכזריות של המשטר שלא האמין בשום פתרון חוץ מרצח עם  ודם. 

האביב הערבי בסוריה הפך למלחמה של ממש. 
המשטר הגיב בהפצצות חסרות רסן לעבר הערים והכפרים בלי אבחנה. מאות נהרגו אלפים ברחו  
ההתקוממות עברה שלבים של הקצנה בשלבים מסויימים .. והרבה ארגוני טרור הצליחו לכנס לזירה הסורית .. בני בריתו של המשטר האיראני, חזבאללה ורוסיה, אף הצטרפו בשלב מסויים למערכה, בניסיון לנצל את המלחמה על מנת לחולל שינוי דמוגרפי בסוריה. כך למשל,  אוכלוסיות סוניות שהיו רוב גדול בהרבה מקומות בסוריה בכוח והוחלפו על ידי מיליציות שיעיות עם משפחותיהם.  

לסיכום, ממש מעבר לגבול שלנו מתרחשת מלחמה מחרידה, שטרם הגיעה לפתרון. די להסתכל בתמונות שמגיעות משם כדי להבין את גודל הזוועה- תינוקות הרוגים, אלמנות צועקות, זקנים בוכים, אנשים תקועים תחת בניינים הרוסים, תמונות פליטים והרבה דם.
המחיר הוא כחצי מיליון הרוגים ו12 מיליון פליטים, מספרים שקשה לתפוס.

ועדיין, למרות שחירות היא בעלת מחיר, עלינו להעריך את החירות שיש לנו. כי הסיפור הסורי מלמד שחירות איננה מובנת מאליה, ושווה להילחם עליה.  העם הסורי במעשיו מחזק את המשפט "חירות היא רק מילה נרדפת למשפט אין לך מה להפסיד"  



*המחבר הנו  סטודנט לתואר שני בתקשורת פוליטית באוניברסיטת בר אילן

תגובה 1: