דפים

יום שני, 26 בפברואר 2018

סטודנטים כותבים: הדוקטורנטית מישל שטיין טיר מנתחת את נאום התגובה של נתניהו להמלצות המשטרה

מ-פ-ח-ד? החוקרת שחושפת את מה שנתניהו מנסה להסתיר

מתוך שיחת פנים- רותם שטרקמן
פורסם לראשונה במוסף העיתון דה מרקר, 16.2.18

ראיון עם חוקרת התקשורת מישל שטיין טיר*










10 פעמים "מילצ'ן", שלוש פעמים "מוזס", פעמיים "בעזרת השם" ופעמיים "אמת": מישל שטיין טיר חוקרת 9 שנים את נאומיו של ראש הממשלה נתניהו - והיא יודעת בדיוק למה הוא הכניס את יד שמאל לכיס בנאום שבו הגיב להמלצות המשטרה

מישל שטיין טיר, אז מה, לא ישנת כל הלילה?
בגלל נתניהו?
כן.
לא צריך להגזים. הלכתי לישון קצת יותר מאוחר. נשארתי אתו עד 1:00 כדי לנתח את נאום ההמלצות.
איך מנתחים נאום כזה?
צופים פעם ראשונה, כמו בן אדם מהשורה שצופה בטלוויזיה. בשלב הזה אני מסמנת ניואנסים יוצאי דופן, ומקשיבה, ואז אני חוזרת להתחלה ועוברת ביט־ביט.
מה זה אומר ביט־ביט?
משפט־משפט, תנועה־תנועה, כל שינוי קולי, כל מלה. כך אפשר להבחין איך הוא משתמש בתבניות ההתנהגות שלו, שאני מכירה היטב.
מה זה?
לכל אדם יש לפחות ארבעה סוגים של אינטליגנציות רטוריות שניתן לזהות באמצעות התבוננות.
זה מחקר מתחום התקשורת?
אני חוקרת תקשורת. אני מסיימת עכשיו את הדוקטורט שלי ברטוריקה פוליטית ופסיכולוגיה קוגניטיבית, מחקר שבוחן מה הופך נאום ליעיל ותופס כותרות.
שאלה עתיקה.
כן, כבר 2,500 שנה, מאז ימי אריסטו לפחות.
מהן אותן ארבע אינטליגנציות רטוריות שיש לנו?
מערכתית, יישומית, רגשית ויצירתית, וניתן לאפיין אותן בארבעה ממדים רטוריים — מסר מילולי, שפת גוף, קשר עין וקול. באופן מולד לכל אדם יש שתי אינטליגנציות חזקות יותר מהאחרות, אך ניתן לחזק את החלשות באמצעות מודעות ותרגול, ולקרוא להן לפעולה בעת הצורך או כשמודעים ליתרונות שלהן.
אז מה חזק אצל נתניהו?
שתי האינטליגנציות החזקות שלו הן היישומית והיצירתית. הוא משתמש בהן בצורה עקבית והכל מתוכנן מאוד. התקשורת אוהבת אינטליגנציה יצירתית, היא רק מחכה לזה. זה הרייטינג.
מה התקשורת הכי פחות אוהבת?
הכי פחות פופלרית היא אינטליגנציה מערכתית. זה משעמם ולא מייצר כותרות. מצד שני, זה מאוד בטוח ומייצר שקט וממלכתיות. לא נופלים עם זה.
תני דוגמה ליצירתיות של נתניהו.
בכל נאום שלו יש טיזר שאמור לגנוב תשומת לב ולייצר את הכותרת. עד שדונלד טראמפ הגיע לזירה, החשבתי את נתניהו לאחד המנהיגים הבינלאומיים היצירתיים ביותר. טראמפ עקף אותו, חבל על הזמן. בכלל, אנחנו בעידן יצירתיות, טראמפ הוביל את זה ומנהיגים מחקים אחד את השני. משתמשים בטכניקות דומות. נתניהו ממש מעתיק מטראמפ.
הם גם די דומים.
בהחלט, יש להם אותן אינטליגנציות. שניהם גם הופכים את עצמם לקורבן והבוחרים שלהם מתחברים לזה. תחושת הקורבנות האישית של נתניהו מתכתבת גם עם תחושת המיעוט הנרדף שקיים בדנ"א שלנו. גם חלק מהימין, שלמעשה הוא הרוב ונמצא בשלטון כבר שנים, נותר עם תחושה שהוא המיעוט והקורבן, ולכן מזדהה עם הרגשות שנתניהו מעורר.
מה בכל זאת ההבדל ביניהם?
נתניהו הרבה יותר מערכתי מטראמפ. לטראמפ לא אכפת מכלום. העיקר שיכתבו, העיקר שידברו עליו.
איפה היה החלק היצירתי של נתניהו בנאום השבוע?
הוא ביקש שנחשוב לרגע, מה זה אומר אם מי שחוקר אתכם אומר שתפרתם לו תיק. כלומר, הוא העביר לצופים את הכדור.
טכניקה שהוא השתמש גם בתגובה על הקלטת של יאיר — מה הייתם עושים כהורים אם היו מפרסמים דברים כאלה על הבן שלכם. ובקלטת של שרה — האם אתם לא התרגזתם בתשע השנים האחרונות.
הוא משתמש בזה כל הזמן. "תחשבו אתם, נניח שעל לונדון או על פריז היו יורים טילים יום־יום", הוא אומר בנאומים בחו"ל. נאומים יצירתיים מבוססים על אתגרים והפתעות, משחקי מלים, אירוניה, מטאפורות, מידע השוואתי ופעולות בלתי צפויות.
זה מתוכנן, כמובן.
כן, ברור. מחליטים מראש אילו ערכים רוצים להדגיש, מהי הסיטואציה שמנסים ליצור ובאיזה כיוון רוצים להניע את הקהל.
איך זה בא לידי ביטוי בשפת הגוף?
שפת הגוף של היצירתיים נוטה להיות נלהבת, ספונטנית ומפתיעה, וכוללת תנועות יוצאות דופן באופן בולט: ידיים מורמות לאזור הראש, דחיפת האוויר, כפות ידיים פונות לקהל או משמשות כמסכים, תנועות קרניים ומימיקת גוף בולטת. המבט שלהם נוטה להיות מתגרה, והקול סרקסטי ואירוני. טיפוסים יצירתיים עשויים להשתמש בוויזואליה או באביזרים מפתיעים, כמו שלטים או תמונות, או לבחור במלים ייחודיות יוצאות דופן שמבליטות רעיון.
ואמרת שנתניהו חזק גם באינטליגנציה יישומית?
כן, זה קשור ליכולת שלו לסכם רעיונות גדולים ב"סאונד בייטס" — שורות תחתונות. זו אינטליגנציה שמסמלת אנשים אסרטיביים, אקטיביים ובטוחים בעצמם, שמעדיפים מסרים מילוליים מדויקים ותכליתיים. אלה אנשים שמתחברים לסדר ולארגון, להדגשים ולאילוסטרציות גרפיות. הם רוצים להבין במהירות האפשרית מהם חוקי המשחק ו"מה ייצא לי מזה?"
ואיך נראית שפת הגוף שלהם?
היא נוטה להיות חדה וזוויתית, וכוללת זרועות על המותניים ותנועות ידיים חזקות. הידיים כמספריים, או משמשות סכינים שחותכות את האוויר ומדגישות את המלים, או שהן מאוגרפות כדי להוסיף עוצמה לרעיונות, כף יד קפוצה, כפות ידיים מקבילות מול הגוף, טפיחות קלות על הגוף ומחיאת כף תוך כדי דיבור. המבט שלהם בדרך כלל ישיר והקול נוטה להיות רם ומהיר, עם נטייה להדגיש מלים רבותלמירי רגב, לדוגמה, יש אינטליגנציות יישומית ויצירתית מפותחות.
גם ברק אובמה חזק באינטליגנציה היישומית.
אבל בניגוד לנתניהו, אובמה חזק באינטליגנציה רגשית. בתחילת הכהונה הוא השתמש באינטליגנציה המערכתית, שמשדרת סמכותיות, כי הוא רצה יותר מכל לשדר שמנהיג שחור יכול להוביל את העולם.
בואי נחזור לנתניהו. מה ראית בנאום?
קודם כל אני מתבוננת בשפת הגוף ובכל התבניות שלו ומנסה להבין מה השתנה. מה שמאוד בלט אצל נתניהו הוא התנודתיות שלו. הוא העביר משקל מרגל לרגל, ממש נע, ימין ושמאל. ספרתי לפחות 60 פעמים. בדרך כלל נתניהו מאוד נטוע במקום או נע בטבעיות ונינוחות. וכאן ממש ראו שהוא נע בחוסר נוחות.
מה זה משדר?
הרגליים הן האיבר שהכי רחוק מהמוח, אז אנחנו לא תמיד מודעים להן, כך שאם הן זזות בצורה הזאת, זה משדר לחץ.

לא חוכמה גדולה להגיד שהוא היה בלחץ.
נכון, אבל הוא ניסה מאוד להסתיר את זה ודיבר בצורה מאוד ממלכתית. הוא שילב הרבה אלמנטים יישומיים, משפטים שהם שורות תחתונות. אפשר לשים לב גם לזה שמדי פעם האצבע שלו עולה, מה שאמור לתת תחושה סמכותית, שהוא עדיין המנהיג.

מה לגבי המסרים המילוליים שלו — הנאום עצמו.
נשיא ארה"ב ריצ'רד ניקסון נהג לומר שבדיוק כשהוא חזר על אותו משפט 1,000 פעמים, כשכבר לגמרי נמאס לו ממנו, זה הזמן שבו העם האמריקאי החל לשמוע אותו. נתניהו נוהג להשתמש בנאומיו בחזרתיות על המלים החשובות, וכך היה גם בנאום ההמלצות, אלא שהפעם המלים המודגשות היו חדשות.

הוא התחיל עם הפריצה שלו למטוס סבנה.
כן, הנאום נפתח בתיאור קצר של הביוגרפיה המקצועית שלו בניסיון לשוות לעצמו תדמית הרואית של מנהיג מנוסה. הוא חזר ארבע פעמים על ביטויים עם המלה "פיעם": לבו "פיעם" למען המדינה כשפרץ למטוס סבנה החטוף, הוא "פיעם" במהלך שירותו המוצלח כשגריר ישראל באו״ם, הוא "פיעם" כשר אוצר שהזניק את הכלכלה והוא "מפעם" עתה כראש הממשלה. זו חזרתיות שבאה להזכיר את נפלאותיו. בדומה לנאום בחירות, המטרה להטמיע את הרעיון שהוא עדיין מנהיג ראוי ולהסתיר את זה שהוא פועל מתוך אינטרס אישי.

הוא השחיל את אלוהים — בעזרת השם וברוך השם.
נכון, הוא חזר פעמיים על "השם" תוך שהוא מכוון לקהל הבסיס המסורתי: "ברוך השם" ההתקפות נגדי לא פוסקות — כאן במשמעות צינית שמתכתבת עם הזלזול שלו באמיתות ההמלצות; ובסיום הנאום הוא מנסה להניע אותם לפעולה: אזכה שוב באמונכם "בעזרת השם".

על אילו עוד מלים הוא חזר?
"המלצות" — 11 פעמים, תמיד במשמעות מזלזלת,  "סיגרים" — שש פעמים, כדי להגחיך את ההאשמות, ו"לא כלום" — ארבע פעמים, בהמשך לסלוגן שליווה אותו לכל אורך הקמפיין הנגדי, לא יהיה כלום כי אין כלום. בנוסף, הוא חזר על שמו של מילצ׳ן 10 פעמים, לעומת שלוש חזרות בלבד על שמו של מוזס. המלה "האמת" חזרה פעמיים, בשני המקרים באי־הלימה בין המסר המילולי ללא מילולי.

לאן נעלמו אירן והשואה?
נכון, הנושאים המוכרים שנתניהו נוהג לדבר עליהם, "אירן" ו"שואה", לא עלו בנאום ההמלצות.
תני מלה על אירן לאורך השנים בנאומים שלו.

זה היה אחד הנושאים הכי פופולריים אצל נתניהו תמיד, אבל רק ב–2012, בנאום "הקו האדום", המוכר יותר כ"נאום הפצצה", הנושא נהפך לבולט ממש.

הנאום עם השלט של הפצצה?
כן, אחד הנאומים הכי מפורסמים בהיסטוריה של האו"ם. באותו נאום הוא השתמש 54 פעמים במלה "אירן", בהשוואה לתשע פעמים ב–2011 ועשר פעמים ב–2009. השימוש בטרמינולוגיה "נשק גרעיני" הופיע 86 פעמים בנאום הפצצה, בהשוואה לשלוש פעמים ב–2011 ופעמיים בלבד ב–2009. לפי הפרסומים צה״ל היה מוכן לתקוף באירן ב–2009, ב–2010 וב–2011, כך שרק כשההתקפה הישראלית באירן נהפכה לבלתי רלוונטית, באוגוסט 2012, רק ברגע הזה נתניהו התחיל להפציץ את הקהילה הבינלאומית במלים האלה. בסופו של דבר מבחינת נתניהו הנאום ההוא השיג תוצאות הפוכות. צריך להיזהר עם יצירתיות, היא משיגה כותרות, אבל לפעמים זה עובד הפוך.
למה הכוונה תוצאות הפוכות?
נאום הפצצה קיבל סיקור גדול אבל רובו שלילי.
נחזור לנאום של השבוע.
ספרתי לפחות 50 פעם שבהן הידיים שלו היו מתוחות על הפודיום. אבל לא בנינוחות כמו שבדרך כלל, אלא ממש מתוחות, כאילו שהוא אוחז בקרנות המזבח.
לאחוז בקרנות המזבח מזכיר את המנהג הקדום של המִקְלָט.
בדרך כלל כשמחזיקים את הפודיום זה נעשה כדי לשוות מראה של ביטחון. כאן המתיחה החזקה של הזרועות החוצה הבליטה מאוד את הקושי שלו ואת העובדה שהוא זקוק לתמיכה.
אילו עוד תנועות ידיים הוא עשה?
פעמיים במהלך הנאום הוא שילב את אצבעות שתי הידיים לפנים — יד ימין בשמאל.
מתי זה היה?
כשהוא אמר שהוא לא עשה שום דבר בשביל לקבל סיגרים מחבר, וכשהוא הבטיח שכל ההמלצות יסתיימו בלא כלום, "מכיוון שאני יודע את האמת" — והוא הדגיש את המלה "אמת". למה עושים דברים מסוימים ברגע מסוים — זה תמיד מעניין.
למה במקרה הזה?
כי אלה היו דברים שהיה קשה לו להגיד אותםכי הוא לא האמין לעצמו.
איפה עוד ראית שהוא שיקר?
בהסתרת הפה עם היד. אני לא פוליגרף אנושי, אי אפשר להגיד בוודאות שזה שקר, אבל ברור שהסיכוי לשקר במקרה כזה עולה מאוד.
בכלל פוליטיקאים משקרים בנאומים.
ברור, מנהיגים הם אלופי ההסתרה והזיוף, הם יודעים להתאים את עצמם לסיטואציה הפוליטית שבה הם נמצאים, כמו זיקית.
אז למה הוא הסתיר את הפה?
יש תופעה בשפת גוף שנקראת גירודים לא מודעים. נוגעים באף או במצח או באוזן, ובמקרה של נתניהו, תנועה קטנה לכסות את הפה. זה נעשה כשיוצאות לנו מהפה מלים שקריות. המוח, שחש לא בנוח מהשקר, שולח הודעה ליד שתסתיר את הפה. זה מעיד שהדובר מפחד שהשקר יתגלה. נתניהו גם נשך את השפתיים, זה שוב מרמז על אי־נוחות ומבוכה. זה כמו שהוא ינשוך את המלה עצמה.
מתי הוא נשך שפתיים?
שנייה לפני שהתחיל לדבר על הסיגרים. היה לו קשה להסתיר את המבוכה, האי־נוחות והקושי. הרגעים של הניואנסים הלא מילוליים האלה באים לידי ביטוי ורואים שהוא חושש שהשקר יתגלה.
למה עוד שמת לב בנאום?
הוא פתח בסדרה של עשר שאלות רטוריות. שבע שאלות על הסיגרים ומילצ'ן ושלוש שאלות על ארנון (נוני) מוזס. ממש סדרה של שאלות. בשתיים מהשאלות הוא הכניס את יד שמאל לכיס.
זה לא קורה לו הרבה?
לא.
באילו שאלות?
בשאלה השלישית: "איך אפשר להתייחס ברצינות לטענה", יד שמאל נכנסת לכיס, "שתמורת סיגרים פעלתי לטובתו של ארנון מילצ'ן", יד יוצאת מהכיס.
למה דווקא בשאלה הזאת?
שתי השאלות הראשונות היו איך אפשר לנהל חקירה באופן אובייקטיבי, ואיך אפשר לתת המלצות באופן אובייקטיבי. רק השאלה השלישית היתה שאלה אישית.
מה זה אומר הכנסת היד לכיס?
ידיים הן אחד האיברים הכי חשובים להעברת רגשות. הרגש והמלים קשורות כמו אפונה וגזר.
אפונה וגזר?
כן, הם תמיד יחד בשקית סנפרוסט. דימוי אמריקאי.
אז מה הטענה?
ששם היה לו מה להסתיר. זה דומה לנגיעה באזור הפה, וזה גם בדיוק באותו נושא.
יש משמעות לכיס כמקום ששומרים בו כסף?
כיס זה מקום נוח להסתיר רגשות. אפשר להתייחס לדימוי הכסף, אבל הרבה פעמים אנחנו מכניסים ידיים לכיסים בסיטואציות חברתיות של בושה — להסתיר את התחושות האמיתיות שלנו.
מתי נכנסה היד לכיס בפעם השנייה?
כשהוא שאל בנוגע למוזס "איך אפשר לומר שרציתי לפעול לטובתו של נוני מוזס על ידי העברת החוק לסגירת 'ישראל היום' כשעשיתי הפוך, פיזרתי את הכנסת וסיכנתי את עתידי הפוליטי. בניגוד אלי", יד שמאל נכנסת לכיס, "43 שרים וחברי כנסת פעלו לטובת מוזס ובשליחותו". בניגוד אלי — אני לא כמוהם — גם כאן יש לו מה להסתיר.
מתי הוא השתמש באינטליגנציה רגשית?
פעם אחת ויחידה. כשהוא דיבר על המשפחה, "זה כואב לי, כי אני אוהב אותם מאוד". אבל זה לא נראה אמין. אינטליגנציה רגשית היא הכי חלשה של נתניהו.
למה?
כי זה האיש, זה הטבע שלו. הוא מנסה לעבוד על זה שנים, מאז תקופתו באו"ם, לספר סיפורים, אבל זה לא הצד החזק שלו. זה לא מרגיש חלק ממנו. אינטליגנציה רגשית קשורה לכישורים בין־אישיים טובים וליכולת לספר סיפורים. אנשים שחזקים בזה הם יותר מוחצנים וחברותיים, ויש להם חוש הומור מפותח. מדובר ביכולת להבין רגשות בצורה נכונה, ותבונה להעריך ולבטא אותן באופן מדויק.
מה דעתך על כך שתמיד כשהוא עולה עם שרה למטוס הם מחזיקים יד ביד?
כמובן שזה למראית עין. פוליטיקאים פועלים על פי מה שאמר פעם הנרי קיסינג'ר, שהספונטניות הטובה ביותר היא זו שמתוכננת עד הפרט הקטן ביותר. כמובן שזה לא כולל את מה שמלניה עשתה לטראמפ כשהעיפה לו את היד. אבל ברור שהכל מתוכנן, כי כל טעות שהם עושים, התקשורת ישר חוגגת עליה. לכן, הוא גם לא כל כך מתראיין. דבר נוסף שמעניין היה זה הלפסוסים, טעויות קלות בדיבור.
היו לו כמה.
לנתניהו אין בדרך כלל הרבה כאלה. בכל נאום של חצי שעה יש לו אולי שניים־שלושה, וכאן היו לו שבעה לפסוסים. זה מעיד על מתח ובלבול בתבניות החשיבה, וככל שאנחנו יותר במתח יש סיכוי ליותר כאלה.
נשמע שהקול שלו קצת רועד.
יש לו קול טוב, סמכותי ומיומן, אבל היו לו כמה רגעים שאפשר היה להרגיש את הכאב שלו. מצד שני, היו לו רגעים שראו בהם זלזול, יש לו מין תנועות של זלזול, כשהוא פירט את כל מה שהמשטרה טוענת נגדו הוא נראה מזלזל.
מה הפתיע אותך בראיון?
שבשיא הרייטינג שהיה לו הוא חזר על כל הטענות של המשטרה. דברים שהמשטרה לא פירטה. הוא אמר למשל שהמשטרה טוענת: "ששלחתי קצינת משטרה להתלונן על הטרדה מינית נגד ראש היחידה שחוקרת אותי. שביצעתי מעקבים נגד חוקרי המשטרה. שהפעלתי חוקרים בלונדון נגד החוקרים".
למה זה מפתיע?
כי אני למשל לא זכרתי את כל הדברים האלה שטוענים נגדו, והוא הזכיר לי את כל זה. נכון, זה היה בניסיון לגרום למשטרה להיראות אבסורדית, ועדיין הוא חזר על הדברים. כשאני עובדת עם שגרירים, אנחנו לומדים לא לחזור על הדברים הרעים שאומרים עלינו. למשל, כשמאשימים את ישראל שהיא מדינת אפרטהייד, לא חוזרים בתשובה על הטענה, כי אפילו בשלילה זה מחלחל. הוא היה צריך להגיד שטענות המשטרה הזויות מופרכות, אבל בלי לחזור עליהן.
אולי הוא רוצה שידברו על זה ולא על החשדות?
יכול להיות, אבל גם את החשדות הוא הזכיר.
שמת לב שהוא מעביר דפים בקצב, כלומר הנאום כתוב לו בפונט גדול.
נתניהו פיתח שיטה: משפט אחד, סאונד בייט אחד, על כל עמוד. בפונט 50 לפחות.
אולי הוא לא רוצה להרכיב משקפיים.
נכון, לכל מנהיג יש טכניקה משלו. אובמה נואם עם פרומפטר, טראמפ נואם בעל פה, הוא תמיד אומר, אני לא צריך כלום, וכשהוא משתמש בפרומפטר הוא נשמע משעמם לחלוטין. טראמפ מייצר אותנטיות עם 40 אלף איש כאילו הוא מדבר עם אדם אחד שהוא חבר שלו. נתניהו יכול מדי פעם להציץ בדף ולקלוט את המשפט ואז להעלות את העיניים לקהל בחזרה, ככה הוא לא צריך להסתכל כל הזמן למטה.
הכל כתוב לו?
בטח, מלה במלה. והוא גם מתאמן על זה בקול רם בבית. לא מגיעים לנאום כזה בלי להכין את עצמך היטב עם יועצים.
אבל המלצות המשטרה פורסמו רק זמן קצר לפני כן.
אז משנים פה ושם. גם על הנאום באו"ם עובדים שבועות מראש, ואז אם נניח נואם נשיא ארה"ב לפניו, מכניסים כמה תיקונים אחרונים כדי לעשות את זה רלוונטי. זה שזה נראה כל כך קל אצלו זה משום שהוא התכונן כל כך הרבה. כמו רקדן שעשה את אותו פירואט 1,000 פעם. נתניהו בא מוכן מאוד. הוא לא כתב את זה ברגע האחרון, זה ברור.
בגדול, את חושבת שהנאום הזה לא היה טוב?
הנאום היה שזור בשקרים, אך מבחינתו זה היה נאום טוב. כמו טראמפ, גם נתניהו פונה בעיקר לבסיס המצביעים שלו ומרצה בעיקר אותם. הם מספיקים לו כדי להיבחר שוב. שניהם נוהגים להשתמש בנאומיהם החשובים בהרבה אינטליגנציה יצירתית הגורמת למאזינים להיכנס לרגע לנעליהם ולשאול את עצמם: האם בגלל הסיגרים ממילצ׳ן צריך לסלק את נתניהו? רובם לא בדיוק יודעים מהו אותו חוק מילצ׳ן שנתניהו ניסה לקדם, שהיה מעניק לחברו מתנה של מיליארדים על חשבון הציבור. לתפישתם, הרבה יותר קל להישאר עם הישן, המוכר והידוע גם אם הוא קיבל כמה מתנות, מאשר לפתוח בהרפתקה עם מנהיג חדש.
יש לך אמפתיה לנתניהו?
נגמרה לי.
למה?
כי אני חוקרת את הנאומים שלו כל כך הרבה שנים ורואה אותו מזייף כל כך הרבה פעמים, שהמצוינות הרטורית שלו כבר לא עובדת עלי.



* המחברת הנה חוקרת תקשורת באוניברסיטת בר אילן. כותבת דוקטורט ברטוריקה פוליטית ופסיכולוגיה קוגניטיבית. מלמדת הופעה מול קהל ומול מצלמה.



ראש הטופס

תחתית הטופס




















אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה