מאת: פרופ' אשר
כהן*
החודש
התבצע פיצול ערוץ 2 לשניים. שתי הזכייניות, קשת ורשת, שעד היום חלקו ביניהן את ימי
השידורים בשבוע, קיבלו ערוץ משלהם שבו הן אמורות למלא את כל שבעת ימי השבוע, כפול
ממה שהורגלו אליו וכמובן כפול ממה שציבור הצרכנים הורגל אליו.
כהקדמה
לנושא נפתח בתזכורת קצרה בתחום מפצלי שקעים חשמליים. התחום אמנם שונה מפיצול
ערוצים, אך מספיק קרוב כדי להבהיר כמה דברים הנוגעים לתהליך. מפצלי שקעים חשמליים
נמצאים בכל בית מגורים. יש מפצלים קטנים ההופכים שקע חשמלי אחד לשניים, מפצלים בינוניים
ההופכים אחד לחמישה ויש אף שמגיעים לעשרה. מדובר באותו מוצר יעיל עד מאוד שמאפשר
לנו להפוך שקע חשמל אחד בקיר, כזה שמסוגל לספק חשמל למכשיר אחד ויחיד, למספר
שקעים, ובכך מאפשר לנו להפעיל מספר מכשירי חשמל מאותו שקע חשמל יחיד שבקיר.
אולם
לפתרון הפשוט והיעיל יש כמה מגבלות. כך, לדוגמה, בהחלט ניתן לחבר למפצלי שקעים כמה
וכמה מכשירים המתאפיינים בכך שהם אינם זוללי חשמל גדולים. לעומת זאת, אם ננסה לחבר
למפצל שקעים מכשירים זוללי חשמל דוגמת מקררים או תנורים, נגלה שאנחנו בבעיה של
עומס יתר. בשלב ראשון המכשירים יפעלו, אולם מהר מאוד יתברר שהמפצלים אינם עומדים
בעומס היתר, נפגעים, מתקלקלים ויוצאים משימוש.
אם
נחזור לפיצול הערוצים, בתוך תקופה מסוימת עלול להתברר שהפיצול הזה גורם לעומס יתר.
נתחיל באבי אבות התקציב שבו תלויים הערוצים השונים: הפרסום. אין צורך להרחיב על כך
שהערוצים תלויים במידה מכרעת בהכנסות מפרסום והכנסות מפרסום תלויות ברייטינג. על
ההכנסות מפרסום יש לחשוב כעל זרם החשמל שבאמצעותו אנחנו אמורים להפעיל את כל
המכשירים.
היו
כבר מי שהפנו את תשומת הלב לכך שערוץ 22,
בשקלול רשת וקשת יחדיו, הגיע בפריים טיים לרייטינג ממוצע של 22 אחוזים. עתה נותר
רק להמתין ולראות האם רייטינג של 22 אחוזים לערוץ 22 יהפכו ל-12% ול-13% רייטינג,
זאת בהתאמה למספרי הערוצים החדשים 12 ו-13 שאליהם אנחנו צריכים להתרגל מחדש.
בואו
נעשה את חשבון עומס היתר: הרייטינג הממוצע של כל אחת, רשת וקשת, עומד לרדת בצורה
דרמטית. הציבור שסיפק לשתיהן ממוצע של 22% כשהן חלקו ביניהן את ימי השידור, כמובן
שלא יספק לכל אחת בנפרד את אותו הרייטינג. ייתכן שהיו מוכנות לחתום על 11% בתחרות
הפרועה שתתפתח. ההכנסות מהפרסום יצנחו כמובן בהתאמה. ומה אמורות רשת וקשת לעשות עם
ההכנסות המצטמקות? לשדר כפול, כפול!, ממה ששידרו קודם.
אז
מה עלול לקרות במציאות החדשה?
השבוע
הגיע לאוניברסיטה צוות של שלושה אנשים כדי לערוך איתי ראיון מצולם. מדובר בראיון
שאמור להשתלב בסדרה של ארבעה פרקים על נושא הנוגע לתחום מחקרי. ברכב הגיע העיתונאי
עורך הסדרה וצוות צילום של שניים נוספים עם הציוד הנדרש. עתה נותר לחשב רק את
העלות של שלושה אנשים שהיו איתי כשעה וחצי וכמובן את הנסיעה אלי ובחזרה או להמשך
הצילומים במקום אחר. מדובר בעלויות גבוהות מאוד.
אני
צופה שהלחצים המידיים בכל אחד מהערוצים יהיו לצמצם ככל שניתן בתכניות שעלותן גבוהה
ושהרייטינג שלהן ובעקבות כך גובה ההכנסות מפרסומים, מאוד לא ברור או שברור שהוא
נמוך. עלויות גבוהות ניתן גם להוריד באמצעות העסקה של אנשים פחות מקצועיים. לכך
אפשר להוסיף תכניות בידור עתירות רייטינג והמגמה ברורה.
הכיוון
הזה לא מבשר טובות בכל הנוגע למה שמצפים מאמצעי התקשורת, היינו, שילוב של תכניות
עומק ולא רק בידור.
וכל
זה בהנחה הבלתי סבירה שכל הערוצים בכלל ישרדו. סביר יותר להניח, כמו שמעריכים רבים
העוסקים בתחום, שמדובר רק בעניין של זמן עד שאחד הערוצים יקרוס בגלל עומס היתר.
* פרופ' אשר כהן מכהן כראש בית הספר לתקשורת באונ' בר אילן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה