כאילו היינו בארבעים ושמונה
מאת *יצחק כהן
בכל ליל סדר אנו מצהירים "בכל דור
ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". בכל שנה אני קורא זאת
ואף פעם לא מצליח להבין מדוע. הרי, איך יכול אדם מדור שלא חווה דבר מסוים ולא היה
עד למאורע כלשהו, להרגיש כאילו היה שם? ועוד לומר כי הוא "חייב"?
בכל שנה, בימים שלפני יום הזיכרון ויום העצמאות
הסמוכים במידה נוראית ונפלאה, אני מקדיש מחשבה לחשבון נפש אישי-לאומי.
אני מנסה לראות איך אני, בחור בן 27,
תופס את המדינה ואת המפעל הענק שנולדתי לתוכו. מה אני מרגיש כלפי המדינה? מה אני
אוהב? מה אני שונא? ומה גורם לי למרוט את שערות ראשי בכול פעם מחדש.
אז כמובן שהמצב במדינת ישראל אינו מושלם. הנבואה
"על חרבך תחייה" עודנה מתקיימת במולדתנו, וכנראה שגם נכדיי יתגייסו
לצה"ל ויחרפו נפשם למען המדינה. ואני מצר על הפסימיות. ארצנו עדיין מחולקת בקו ירוק
וסגול** וכדי להגיע לביתי אני צריך לעבור
מחסום. המצב הכלכלי אמנם טוב בנתונים, אך בפועל הרבה מאוד אנשים חיים מהיד אל הפה
וכמעט שלא סוגרים את החודש. האוכל לא זול, הדלק יקר, מחירי הקוטג' והמילקי בשמיים.
דירה? על זה אני בכלל לא מתחיל לדבר.
ועדיין, המצב שלנו נפלא, מדהים. איך אני
יודע? כי דיברתי עם סבא שלי.
סבא שלי, שיבדל לחיים ארוכים, נולד ובילה את ילדותו בתורכיה. אמנם הוא מתאר ילדות שמחה
ומאושרת, אך בין השורות עולים הסיפורים על היותו התלמיד היהודי היחידי בבית הספר וכל
מה שמשתמע מכך, על הצקות השכנים ועל תחושת הפחד התמידית.
הוא עלה לארץ עם אחיו. היה זה לאחר שאימו
נאסרה בשל חשד לניסיון להעביר את רכוש המשפחה לארץ ישראל. כשהגיע לארץ בגיל
11, נישק את האדמה. מאז הוא גדל, למד, התחתן והקים משפחה לתפארת.
כמעט בכל שיחה שלי איתו, סבא מפליג בשבחים
על מדינת ישראל ועל המצב בו אנו חיים. על הביטחון, על הזכות להיות יהודי גאה,
להסתובב עם כיפה, להגן על עמך ולא להיות נתון לחסדי שכניך. הוא יודע על מה הוא
מדבר, הוא לחם בששת הימים וכן במלחמת יום הכיפורים. הוא הרגיש על גופו, מהי סכנת
חיים וחורבן.
אפילו אם לא אתייחס לדבריו של סבי, הרי
שאני עצמי עד למצבה המופלא של מדינת ישראל. מדינה שקיימת פחות מ-70 שנה והספיקה כל
כך הרבה. מדינה שאנחנו מרגישים שהיא ביתנו ולא מפחדים להיות בה מי שאנחנו. מדינה שזכינו לשרת בצבאה החזק, מדינה
שדואגת לאזרחיה. מדינה שעמה מבכה על השכול ומיד אחר כך חוגג את עצמאותה. מדינה
שנדמה שאזרחיה מרבים להתלונן על קושי החיים בה , אך בפועל לא יוותרו עליה לעולם.
בסוף חשבון הנפש, אני מצליח להבין ואפילו
ליישם את האמרה של חז"ל, הפעם על קום המדינה: "חייב אדם בכל דור ודור
לראות עצמו כאילו היה עד להקמת מדינת ישראל ולדרך הארוכה והניסית שעברה עד
היום".
רק באופן הזה אנחנו יכולים באמת להיות
שמחים וגאים בהישגיה של מדינתנו. כי אמנם מחירי הקוטג' קצת יקרים והדלק בכלל לא
זול, אבל חשוב לעצור לרגע ולזכור, את שהיה פעם.
*המחבר הנו סטודנט שנה ג' בבית הספר לתקשורת, אונ' בר אילן
**גבולות ישראל לאחר מלחמת ששת
הימים, 1967.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה