דפים

יום שני, 29 במאי 2017

מרצים כותבים: פני הדור כפני המדיום. מאת אורי מלכין

פני הדור כפני המדיום: שינויים בדרכי הפצת מידע על ידי תלמידים ובני נוער במדינת ישראל
מאת: אורי מלכין*




בשנים האחרונות חל שינוי עמוק בתפיסתם של תלמידים ובני נוער על ידי חברות מסחריות ותאגידים. מתפיסתם כצרכני תקשורת, אליהם מועבר מסר חד כיווני, לבעלי יכולת להיות יצרני תקשורת ומעבירי מסר בעצמם. (Gruning& Hunt, 1984, p.22).
יכולתם של בני נוער להעביר מסרים לקהלים נרחבים ובשפה המותאמת לבני גילם ודורם, הובילה חברות רבות להשקיע בנושא השיווק לצעירים ותגמול בני נוער המסייעים להם במלאכת השיווק (בקינגהם, 2006 וגובר וברי, 1994). בישראל אף הוקמה חברת יחסי ציבור שמרבית עובדיה הינה בני נוער, teenk (גולדנברג, 2014).    
במחקר זה אנסה לבחון את השינוי באופן העברת מסרים על ידי בני נוער לקהלים נרחבים, באמצעות מקרה הבוחן של מועצת התלמידים והנוער הארצית. הנחת המחקר הינה שמאפייני הארגון הנחקר, המהווה הנהגה נבחרת ומייצגת של בני נוער במדינת ישראל, תאפשר להרחיב את ההבנה של האופן שבו השתמשו בני נוער באמצעי התקשורת השונים, לאורך שנים.
מועצות תלמידים ונוער בישראל
מועצת התלמידים והנוער הארצית הוקמה על ידי מינהל חברה ונוער במשרד החינוך בשנת 1992, שלוש שנים אחרי פיילוט שנערך בקרב 100 בני נוער נציגי מועצות תלמידים בסמינר בן שבועיים שנערך באשקלון (מלכין ורוזנבלום, 2012, ע' 16). תחילה הוקמו שתי מועצות ארציות נפרדות: מועצת תלמידים ארצית ומועצת ארגוני ותנועות נוער ארצית, שלאחר מאבק משותף בארגון המורים סביב ההחלטה לקיים השלמות לימודיםבימי חופשה, הוחלט לאחדן (שם, ע' 20).
ברבות השנים עוגנו מועצות התלמידים והנוער בישראל בשורה של חוקים, תקנונים וחוזרי מנכ"ל. למשל: חוק זכויות התלמיד (2000) וחוזרי מנכ"ל משרד החינוך המעגנים את מועצות התלמידים והנוער בבתי הספר והתיקון לפקודת הרשויות המקומיות: מנהל יחידת נוער ומועצת תלמידים ונוער (2011) המחייב רשויות מקומיות להקים מועצת תלמידים רשותית, בכל יישוב בו מתגוררים למעלה מ1,000 ילדים ובני נוער בגילאי 3-18.
לכל מועצות התלמידים והנוער בישראל מסגרת פעילות משותפת וקווים מנחים המוגדרים במסמך העונה לשם 'תקנון העל'. בין היתר מגדיר התקנון את העקרונות הדמוקרטיים של המועצה ואת המבנה שלה (הועדה האתית משפטית של המועצה הארצית, 2016). בהתאם לתקנון לכל מועצת תלמידים ונוער בישראל צריכה להיבחר הנהגה בשם 'מזכירות' הכוללת את התפקידים הבאים: יושב ראש, סגן יושב ראש, מזכ"ל, דובר ויושבי ראש ועדות (שם, ע' 11).
אחד מבעלי התפקידים של המועצה הינו דובר המועצה, שמוגדר כ"נציג/ת מועצה שנבחר/ה באופן דמוקרטי או שמונה/תה בהתאם לתקנון המועצה שבה הוא או היא פועלים והם מוסמכים רשמית למסור הודעות בשמה, בכפוף לתקנון המועצה" (שם, ע' 22). יתרונו של תפקיד מוגדר זה מאפשר בשיטות מחקר שונות לבחון ביתר קלות ובעקביות את הדרכים בהם מעבירה המועצה את מסריה לקהלי היעד השונים.
מקרה הבוחן ושיטת המחקר
במחקר זה אתמקד בשביתות הארציות שניהלה המועצה לאורך השנים. היתרון בבחירת מקרה זה הינה שבכל המקרים האסטרטגיה התקשורתית הייתה זהה – הובלת התלמידים לשביתה במערכת החינוך העל יסודית, אולם הדרכים להעברת המסר השתנו והתפתחו. יש לציין כי מדינת ישראל הינה המדינה היחידה בעולם בה התקיימו שביתות על ידי תלמידים במערכת החינוך העל יסודית.
שיטת המחקר הינה ניתוח תוכן תקשורתי והודעות לתקשורת וכן ראיונות חצי מובנים עם מובילי המחאה: יושבי ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית, דוברי המועצה וכן נציגים ממשרד החינוך שלוו את המועצה באותן שנים. סה"כ הובילה מועצת התלמידים והנוער הארצית  10 שביתות ומחאות בהיקף נרחב, מתוכן 5 שביתות שיצאו לפועל והשאר איומים בשביתה.  המחקר המוצע ישלב תיאוריות מיחסי ציבור וכן תיאוריות סוציולוגיות העוסקות בשינויים בין-דוריים, כך שנוכל לעמוד על השינויים וההבדלים שחלו באופן השימוש של בני הנוער בישראל באמצעי תקשורת המוניים, לטובת הפצת מסרים.
ממצאי ביניים:
איסוף הממצאים (טבלה 1) מעלה שינויים תכופים בטקטיקות ובצורת ההפצה. הממצאים מחזקים את המחקרים הרואים בבני הנוער כ'מאמצים ראשוניים' של אמצעי תקשורת חדשים (Rogers, 1962), מעידים על הבדלים בין דוריים בכל הקשור לשימוש באמצעי תקשורת על ידי בני נוער בישראל, ובפרט בין בני נוער המשתייכים לדור ה-Y (נולדו בשנות ה80 עד אמצע שנות התשעים) ובין בני נוער המשתייכים לדור ה-X  (נולדו מאמצע שנות התשעים ועד שנת 2009). בנוסף מראים הממצאים עלייה ברמת האקטיביזם של בני הנוער במדינת ישראל ושימוש תכוף יותר בכלי השביתה וההפגנה.
תרומות וחידושי המחקר:
המחקר מאפשר ללמוד  על השינויים שחלו בדרכי צריכה והפצה של מסרים באמצעות אמצעי תקשורת, על ידי בני נוער בישראלי על פני שלושה עשורים בין השנים 1993-2017.  מקרה המבחן של מועצת התלמידים והנוער הארצית, גוף נבחר ומייצג של התלמידים ובני הנוער בישראל, מאיר ומספק מידע על האופן שבו נוהגים בני נוער בישראל להפיץ מידע לקהלי יעד נרחבים, ובעיקר לבני גילם. לצד שימוש גובר ברשתות חברתיות ומדיה חדשה, קיים עדיין שימוש בכלים מסורתיים של יחסי ציבור (הודעות לעיתונות) לצד זניחה של אמצעי תקשורת והפצה הנחשבים 'מיושנים' (מודעות, משיבון אלקטרוני-טלמסר, עיתונות נוער, רדיו). הממצאים יכולים להוות מקרה מבחן נוסף לחיזוק מודלים ולתיאוריות העוסקות במחזור חיים של אמצעי תקשורת  (כספי, 1993; כהן-אביגדור וליימן-ווילציג, 2003).










ביבליוגרפיה:
בקינגהם, ד. (2006). ילדים כצרכנים, בתוך ד. למיש (עורכת), לגדול עם הטלוויזיה: מקראה (עמ' 105 – 129). רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.
גובר, ס. וברי, ג'. (1994) שיווק לילדיםובאמצעות ילדים. תל אביב: הוצאת מטר.
גולדנברג, ר. (2014). סדר היום של בני הנוער הוא קודם כל בוואטסאפ. גלובס. אוחזר ב1 למרץ 2017 מ: http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000955210
הועדה האתית משפטית של המועצה הארצית (2016). מועצת התלמידים והנוער הארצית- תקנון העל. פתח תקווה: משרד החינוך מינהל חברה ונוער. אוחזר ב1 למרץ 2017 מ: http://meyda.education.gov.il/files/noar/regulations2016.pdf
כהן-אביגדור, נוליימן-ווילציג, ש. (2003).  מודל מחזור-חיים טבעי של התפתחות מדיה חדשיםמאבקי הישרדות בין מדיה שונים בעידן האינטרנט.פתו"ח, 5, עמ' 113-64.
כספי, ד. (1993). מודל היסטורי של התפתחות אמצה"ת. תקשורת המונים: כרך א' (עמ' 117-115). תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
מלכין, א. ורוזנבלום, ה' (2012). 20 שנים להקמת גלגל המועצות של מועצות התלמידים והנוער בישראל. פתח תקווה: משרד החינוך מינהל חברה ונוער. אוחזר ב-2 למרץ 2017 מ:http://bematana.org.il/wp-content/uploads/2013/01/%D7%97%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%AA-20-%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%A6%D7%95%D7%AA.pdf
Grunig, J. & Hunt, T. (1984) Managing Public Relations. New York: Holt, Rinehart and Winston
Rogers, E. M. (1962) Diffusion of Innovation.New York: Free Press.











טבלה 1: ממצאים
שנה
בעלי תפקידים
הרקע לשביתה
מסר
טקטיקה
1992
יו"ר המועצה: צביקה הרן, אפרת חכם

דוברת: יערה אשבל
שנת ההקמה של מועצות התלמידים והנוער (מועצת תלמידים ארצית ומועצת נוער ארצית)
1993
יו"ר המועצה: צביקה הרן, אפרת חכם

דוברת: יערה אשבל
החלטת משרד החינוך וארגון המורים להשלים ימי שביתת מורים בחופשת החנוכה
לא נסכים לוותר על חופשת החנוכה ולנהל את מאבק המורים על גבנו
הודעות טלפוניות לנציגי המועצה

שילוט בבתי הספר

הודעה לעיתונות- עיתונים בלבד- ארציים ונוער
1997
יו"ר המועצה: עודד כהן

דוברת: גלית אליאסי
איום ארגון המורים לאיים את הטיולים השנתיים, ימי הכנה לצה"ל וכל הפעילות לאחר שעת הלימודים
לא נסכים לעמוד בצד מבלי להיות מעורבים
תא טלמסר

הודעה לעיתונות- עיתונים, טלוויזיה ורדיו
2002
יו"ר המועצה: רביד בן זאב

דוברת: ענבר שקד
קיצוץ ממשלתי בתקציב החינוך, בעיקר בתקציב החינוך הבלתי פורמאלי
התנגדות לקיצוץ בתקציב  (ארגון הפגנות ומחאות עד שלבסוף בוטל הקיצוץ)
הודעות לעיתונות- אתרי חדשות מקוונים

דואר אלקטרוני
2003
יו"ר המועצה: שירין גבאי

דוברת: ענבר שקד
עיצומים של ארגוני המורים לא לקיים פעילות בלתי פורמאלית (כדון טיולים, הכנה לצה"ל, מוזאונים, הצגות) לאחר שעות הלימודים
פעילויות חוץ בית ספריות הן חלק מהותי מהחינוך לערכים, לא נאפשר פגיעה בהם
ללא שינוי
2007
יו"ר המועצה: ניר קטררו

דובר: אביחי גיטרמן
עיצומי ארגון המורים- שביתה בת מספר שבועות על רקע שכר המורים וקיצוץ בתקציב החינוך
תמיכה במורים. "משנת2001 אין שום הסכם והחינוך נמצא במקום רע מאוד. אנו רוצים מורים טובים יותר וכדי שזה ייקרה מורים צריכים להרוויח טוב.  השביתה הממושכת בתיכונים עלולה לפגוע בבחינות הבגרות של התלמידים".
רשתות חברתיות–פייסבוק

זניחת שיטות 'מיושנות': שילוט בבתי ספר, טלמסר, עיתוני נוער
2014
יו"ר המועצה: גל יוסף

דוברת: נעם פייגנבויים
איום בביטול פעילויות חוץ בית ספריות על ידי ארגון המורים, על רקע תביעות משפטיות נגד מורים שהתלוו לטיולים שנתיים
הטיולים והפעילויות הערכיות הם אירועי שיא בתקופת לימודנו בתיכון והם אלו שהופכים אותנו בוגרים, איכותיים יותר ומאפשרים לנו לצאת מן המסגרת הלימודית השגרתית
רשתות חברתיות- וואטסאפ,
2015
יו"ר המועצה: גל יוסף

דוברת: נתנאל בן עמי
ביטול פעילויות חוץ בית ספריות על ידי ארגון המורים, על רקע תביעות משפטיות נגד מורים שהתלוו לטיולים שנתיים
אנחנו כרגע מרגישים שיש ויכוח בין שני צדדים, אבל אנחנו עומדים באמצע ונפגעים מהעיצומים של המורים. החלטנו היום להשבית לימודים כדי להגיע לפתרון. אם נצא מכאן עם התקדמות משמעותית, נחזור ללימודים
רשתות חברתיות- וואטסאפ, אינסטגרם, סנאפצ'ט

אתר אינטרנט פרוגי
2016
יו"ר המועצה: אליאב בטיטו

דובר: זיו אבוטבול
עיצומי ארגון המורים, עיצומי ארגון הטסטרים
אנו, תלמידיישראל, מוצאים עצמנו
כקורבן לסכסוכים בין משרדי הממשלהל ארגוני העובדים.
חשוב לציין כי מטרת השביתה הינה הינה לעודד ולדרבן את הגורמים להגיע להסכמה ולפתרון.
ללא שינוי
2017
יו"ר המועצה: חנן יזדי

דובר: איתי שובל
שביתה בת יום במחוז חיפה עקב אי העתקת מיכליהאמוניה
השביתה נועדה לאפשר לתלמידים מאזור הצפון להשתתף במאבק לסגירת מכל האמוניה. בסך הכול ישבתו 33,210 תלמידים. מכל האמוניה הוא פצצת זמן מתקתקת. אסור לנו לתת לסכנה הכבירה הזאת להמשיך לשכון בלב לבו של אזור המאוכלס בתושבים רבים.
ללא שינוי


 * המחבר הנו דוקטורנט בבית הספר לתקשורת, אונ' בר אילן

יום חמישי, 25 במאי 2017

מרצים כותבים: איך להפוך צפרדע לנסיך? פרופ' חיליק לימור וד"ר ברוך לשם הוציאו בספר את הטיפים ליחסי ציבור שפרסמו לראשונה בבר-דעת


זה התחיל בבלוג של בר-אילן...
מאת: פרופ' יחיאל לימור וד"ר ברוך לשם*



        
במשך תקופה ארוכה פרסמנו בבלוג "בר דעת" טיפים המוקדשים ליחסי ציבור. בעקבות התגובות הרבות והטובות שקיבלנו, הצענו להוצאת "ידיעות אחרונות" לפרסם את הטיפים האלה, ועוד רבים אחרים, כספר.
והנה, בימים אלה יצא לאור הספר "איך להפוך צפרדע לנסיך? 1,000 טיפים ביחסי ציבור", והוא זכה מייד למחמאות מפי אנשי מקצוע.
מה יש בספר זה? 13 פרקי הספר מקיפים מגוון רחב של נושאים בתחומי העשייה של יחסי הציבור, החל ביחסים עם עיתונאים, דרך יחסי הציבור בחיים הפוליטיים וכלה בשימושים מושכלים בטכנולוגיות חדשות. כל אחד מהפרקים כולל מבוא קצר, המעוגן גם מבחינה תיאורטית, ובעקבותיו "המנה העיקרית" – טיפים מעשיים.
בין הנושאים הנדונים בספר: כיצד בונים תדמית? מה זה ספין? איך לדבר עם עיתונאים? איך להופיע ולהתלבש בטלוויזיה? כיצד מזהים משבר תקשורתי וכיצד מתמודדים אתו? איך משתמשים ברשתות החברתיות כדי להעביר מסרים? איך מכינים נאום מוצלח?



וכך כותבים וממליצים המבקרים:
· רני רהב (מנכ"ל, רהב תקשורת ויחסי ציבור): "ספר חובה מרתק לכל מי שעושה יחסי ציבור, לכל מי שצריך יחסי ציבור ולכל מי שמתעניין ביחסי ציבור"
· משה דיין (נשיא איגוד יועצי התקשורת ויחסי הציבור בישראל): "התנ"ך של יחסי הציבור. אלף הדברות של 'עשה' ו'אל תעשה', שכל אחד חייב לדעת".
· רוני רימון (יועץ תקשורת, רימון-כהן): "ספר ראשון בחשיבותו לעוסקים, ללומדים ולמתעניינים בייעוץ תקשורת, דוברות ויחסי ציבור. ספר חובה".
· תמי שינקמן (שינקמן יחסי ציבור, מנכ"ל ובעלים): "יוצא מן הכלל. לא יכולתי להניח את הספר מידי כל הלילה".
וזו רק "המנה הראשונה" של המלצות המבקרים...
 *
ולסיום – מילה טובה לעורכת המדור, ד"ר תיקי בלס, שבזכות יזמתה ו"הלחץ" שלה התחלנו לכתוב את הבלוג על יחסי הציבור באתר "בר-דעת".

*


יום שלישי, 23 במאי 2017

סטודנטים כותבים: כשטכנולוגיה פוגשת מסורת: עארף אבו-גוידר מספר על הקשרים המקוונים המפתיעים של נערות ערביות-בדוויות

כשטכנולוגיה פוגשת מסורת: נערות ערביות-בדוויות קוראות תיגר על המסורת החברתית באמצעות שימוש בשמות בדויים ויצירת קשרים רגשיים משמעותיים ברשת
מאת: עארף אבו-גוידר*





רקע
במאמר הנוכחי אתאר את הקשרים המקוּונים ברשתות החברתיות של נערות ערביות-בדוויות בישראל, ואראה כיצד תורם שיח זה להבנת מהות הקשרים ולחשיפת תחומי העניין של הנערות, החיות בעולם דיכוטומי שיוצרת החברה המסורתית. מצד אחד, החברה המסורתית מאפשרת חשיפה לתכנים אינטרנטיים המאפיינים את החברות המודרניות, ומצד אחר, היא דורשת מהנערות להיות "חמצן הכבוד המשפחתי".
השיח המקוּון של נערות ערביות-בדוויות מתאפשר הודות לטכנולוגיה, התופסת מקום חשוב ביותר בחייהן. בזכות טכנולוגיות התקשורת החדשות נוצר שיח שוויוני, שביכולתו לשחרר אותן מתדמיתן הקבועה במציאות החברתית הסגורה מבחינתן. ממחקרים עולה כי המניע המרכזי לשיח בין שני המינים הוא הרצון להשתחרר מהמציאות החברתית בחברתם המסורתית (אבו-גוידר, 2014, 2015; ג'ריביע, 2005, 2013).
החברה הערבית-בדווית אינה מאפשרת שיח קולח בין שני המינים מטעמים חברתיים ושבטיים. במציאות המקוּונת, הודות לטכנולוגיית התקשורת החדשות, שיח זה מתרחש בזכות האנונימיות, המאפשרת לבני נוער לזייף את גילם, את מוצאם ואת מינם. שיח זה מאפשר היכרות יוצאת דופן עם תרבותו של האחר. נוסף על כך, נפתחות בפני הנערות הערביות-בדוויות הזדמנויות חדשות לקשרי חברות, לליטוש אינטלקטואלי, לפריצת גבולות המשפחה, הדת והשיוך השבטי.
על כן, במאמר אתאר דילמה חדשה שאִתה מתמודדים הורים של בני נוער: מה מקומן של טכנולוגיות התקשורת החדשות ביחס לחברה המסורתית, והאם מדובר בקריאת תיגר על תרבות הבית ועל המסורת החברתית שכה מאפיינות את הזרמים השונים בחברה הערבית-בדווית בנגב?
1. התפתחות טכנולוגית מול המסורת בחברה הבדווית
בשנים האחרונות הפך המרחב המקוון לזירת האינטראקציה והפעילות החברתית בקרב בני נוער ערבים-בדווים בישראל (אבו-גוידר, 2014). זירת הרשתות החברתיות באינטרנט מהווה בעיני רבים זירה חברתית חלופית לחברות הפיזית. מחקרים מראים כי כשליש מבני הנוער דיווחו שאחד מחבריהם הקרובים הוא חבר מקוּון (אהרון, חיות ועשת-אלקלעי, 2010). לצד זאת, יש הגורסים שבחברות מסורתיות טכנולוגיות תקשורת חדשות משמשות כלי להפוגה מהערכים המסורתיים של החברה הערבית-בדווית בנגב (אבו-גוידר, 2013, 2015; ג'ריביע, 2005, 2013). אין ספק כי תהליך המעבר שפוקד את החברה הערבית-בדווית בשני העשורים האחרונים מזמן הזדמנות ייחודית לשפוך אור על תופעת הרשתות החברתיות באינטרנט וללמוד יותר לעומק כיצד ובאיזה אופן היא מהווה תהליך חברתי חדש.
ג'ריביע (2013) ואבו-גוידר (2015) מצביעים על כמה יתרונות של הרשת שמעודדים את בני הנוער להשתמש בטכנולוגיות תקשורת חדשות:
1. אנונימיות, שבעזרתה מתקיים שיח על זהות אחרת שאינה מוכרת במציאות הפיזית.
2. תקשורת בינאישית זמינה ומהירה, המאפשרת לקבל תגובה מיידית מבן השיח.
3. הפיצוי החברתי על חוסר החברתיות שנערים ונערות חשים במציאות היומיומית.
לשיח המקוּון יש כאמור השפעות משמעותיות על נערות ערביות-בדוויות. להלן הסיבות לכך.

2. בין קִדמה למסורת: הנערות הערביות-בדוויות והעולם הטכנולוגי החדש
בהמשך המאמר אדון בתרומה של הטכנולוגיה לנערות הערביות-בדוויות, על רקע מאפייני החברה הייחודיים שבה הן חיות. אראה על אילו צרכים עונה הטכנולוגיה בעולמן, מהו הערך המוסף שהיא מביאה ומהם האתגרים התרבותיים-חברתיים שאִתם הן מתמודדות.
2.1 הצורך לברוח ממנגנונים שבטיים: חדשנות על רקע חשדנות
הנערות בחברה הערבית-בדווית מתמודדות עם חברה שבטית שבה יש חשדנות כלפי טכנולוגיות תקשורת חדשות המאיימות על המנגנונים החברתיים שלה. החיים הדמוקרטיים מביאים חופש לפרט, אך בפועל, ערכי המשטר הדמוקרטי והליברלי שמקנים בתי הספר הערביים-בדווים רחוקים מהערכים שאותם שואפת מערכת החינוך להקנות (אבו-סעד, 1998; בן-דוד, 1994). אחת המגמות המובהקות בחברה הערבית-הבדווית כיום מצביעה על קונפליקט שמתקיים בין ערכי החברה המודרנית ובין הערכים המסורתיים. יש גישות ופתרונות שהמדינה מנסה לקדם בעניין זה, אך הם אינם רצויים בקרב רוב החברה הערבית-הבדווית. למשל, מושגים כגון "ערכי הדמוקרטיה" ו"קִדמה" מתנגשים עם הערכים המסורתיים, ולכן לא נלמדים לרוב בקרב אוכלוסיית בית הספר כדי למנוע קונפליקט פנימי עם כל ניסיון ליישמם במערכת החינוך. על רקע זה, אחת הבעיות העיקריות שבית הספר הערבי עומד בפניהן כיום היא העדר "דמוקרטיזציה פנימית" הבאה לידי ביטוי בהדרה של נערות מן השיח האמיתי בתוך החברה שלהן בשל ריכוז רוב סמכויות הכוח בידי זקני המשפחה, הגברים ואנשי הדת. לא ניתן לתרבת בבית הספר שיח דמוקרטי אמִיתי ומעמיק כל עוד שיח זה נעדר מביתן של הנערות ומסביבתן הקרובה.
2.2 היכולת לערוך "מהפכות שקטות"
החברה הערבית-בדווית מציבה בפני הנערות יעדים בלתי אפשריים: עליהן להשתלב בחברה, לשאת בגאווה את כבוד המשפחה, להיות אמיצות ובטוחות בעצמן, קנאיות ונאמנות לכבוד שבטן, לשמור על ערכי הצניעות והמסורת, לא לפרוץ את גבולות המותר ולהישאר במרחב הביתי-שבטי.
על רקע זה, המציאות הטכנולוגית מאפשרת לנערות ערביות-בדוויות לקיים קשרי אהבה עם בני שבטן או עם צעירים אחרים שאינם מביאים בהכרח לחתונה. אפשר לראות בהתנהלות זו לא-פחות מאשר מהפכה שקטה. נערות אלו יכולות למעשה לתמרן את הצורך השבטי העז בשמירה על כבוד המשפחה ולצאת לרכוש השכלה בתמורה להבטחה שתשמורנה על מנגנוני המפתח בחברה המסורתית, כגון: עליונות הגבר על פני האישה, נישואים בתוך המשפחה והתרחקות ממפגשים תכופים עם גברים ממשפחות אחרות (Abu-Rabia–Queder, 2008).

2.3 השתלבות בחברה היהודית
נערות ערביות-בדוויות סובלות מבדידות חברתית היות שהן מתמודדות עם קשיים כלכליים וחברתיים. הן מוּדרות בשתי החזיתות. בחזית הישראלית החברה הערבית-בדווית נמצאת בעוני מחפיר ובקושי כלכלי-חברתי גדול. לדוגמה, הריסת בתים, המהווה בעיני הנערות ובעיני משפחתן פגיעה עמוקה בעוגנים בחברה, מערערת אצלן את מקומם של השבט ושל המשפחה כמקום בטוח ומוגן. בחזית הפנימית הן חיות בחברה מסורתית שבה יש עליונות של הגבר – מצב המעורר אצלן תחושה של הסגר חברתי. אבו-גוידר (2015) מציין שבני נוער בחברה הערבית-בדווית מרבות להשתמש בשיח מקוּון כבריחה מהמציאות החברתית המסורתית בחברת האם שלהם. שיח זה חושף אותם לתרבות חדשה הנקראת "תרבות מקוּונת", שיש בה אינטראקציה עם בני נוער יהודים המשתייכים לקבוצות מודרניות. לטענתו, הקשר הקולח בפייסבוק מאפשר לבני הנוער הערבים-בדווים חוויות רגשיות חדשות עם בני נוער יהודים, אך קשר זה אינו מאיים על השתייכותם לחברתם המקורית (אבו-גוידר, 2013).

2.4 יכולת להתבטאות חופשית בלא חסמים
גיל הנעורים הוא תקופה קשה ומורכבת בחיי האדם. בתקופה זו של התפתחות גופנית, נפשית, חברתית ושכלית, מתבגרים חווים תסכול, מרדנות נגד החברה, ההורים והמשפחה, מעברים שונים שבמהלכם הם מעצבים את זהותם ונתונים בלחץ נפשי וחברתי מתמשך. שינויים אלה משפיעים על חייהם של המתבגרים והם מנסים לחפש להם פתרונות כדי להשתחרר מהלחצים ומהלבטים המציקים להם (אריקסון, 1987). הדבר נכון על אחת וכמה וכמה בעבור נערות בחברה הערבית-בדווית, המוּדרות כאמור ממעגלי שיח רבים.

2.5 חיזוק הזהות האישית
במחקר ייחודי נמצא שבני נוער מאמצים את זהותם הערבית כפלסטינים וכשייכים לאומה הערבית, הדומה להם בשפה, בדת ובמסורת, ומשתמשים באזרחותם הישראלית כאישור כניסה למוסדות הפורמליים בתוך ישראל תוך שביעות רצון מאזרחותם (ג'ריביע, 2013).

דיון: העידן הטכנולוגי החדש והשיח המקוון – מוקשים אפשריים וחלונות הזדמנות
בפרק זה אציג את היתרונות והערך המוסף שהטכנולוגיה והשיח המקוּון יכולים לתרום לחברה הערבית-בדווית, ואציין לאילו עניינים קהילת אנשי המקצוע והמחנכים צריכים לשים לב.
מוקשים אפשריים
היעדר פיקוח והבנה של העולם הטכנולוגי אצל ההורים ומערכת החינוך: הורים רבים אינם מבינים את חשיבות הכלים הטכנולוגיים ואינם מודעים לכך שלבנותיהן יש פרופילים בשמות בדויים בקבוצות למידה סגורות בפייסבוק ובאינסטגרם. יש נערות שמספרות כי השימוש בפייסבוק מאפשר להם, בזכות האנונימיות, לנהל שיח על אהבה ועל חוויות רגשיות ולהרחיב את המעגל החברתי שלהן. מהיכרותי האישית כמחנך עם מורים רבים אני יודע שנערות ערביות-בדוויות משוחחות עם המורה שלהן שאותו הן פוגשות בכל יום בבית הספר, ברשת, בשמות מזויפים כדי שלא יקבלו עונשים חברתיים.
העמקת הפער הבין-דורי לצד שימור הפער המִגדרי
חשיפתן של נערות ערביות-בדוויות לרשתות החברתיות מהווה איום משמעותי על המבנה המסורתי הגברי של החברה הערבית-בדווית (אייזנשטדט, 2010). דבר זה יכול להשפיע לרעה על היחסים בין בני הגיל המבוגר ובין הצעירים (אבו-עסבה ואבו-נסרה, 2012; מש ותלמוד, 2009). כיוון שקבוצת הגברים בחברה הערבית-בדווית מפקחת על הפעילות של הצעירות ברשת, הן משתמשות בשמות מזויפים כדי להימנע מפגיעה בכבוד המשפחה. חשש זה מחזק ממצאי מחקרים שלפיהם שליטת הגברים בחברה הערבית הקולקטיביסטית עדיין חזקה מאוד (יחיא-יונס, 2007; עראר ואבו-עסבה, 2007).
סכנת היטמעות בחברה הכללית ואיבוד מאפיינים ייחודיים
היציאה המוגברת של צעירי החברה הערבית-בדווית לרכישת השכלה מתנגשת עם הערכים התרבותיים של חברה זו. מחקרים מראים שצעירים ערבים-בדווים מנסים להתערות בחברה הישראלית ולאמץ חלק מערכיה (בן-דוד, 2004; ). כלומר, התרבות הערבית-בדווית נמצאת במקום של היטמעות בתרבות הישראלית, המאפיינת את החברות המודרניות.
יתר על כן, המבוגרים מקפידים להנחיל את ערכיהם לדור הבא, דבר מאתגר לאור העובדה שהם עצמם מאמצים לחלוטין את ערכי המודרנה מבחינה פיזית (למשל הבתים שהם גרים בהם) ומבחינה מנטלית (למשל שימוש ברשתות החברתיות).
יש המציעים לחולל שינויים בנושא ההפרדה בין המינים בחברה הערבית-בדווית בהתאם לערכיה ולסדר המסורתי שלה. ההפרדה בין המינים בכיתות ברורה מאליה. אין היא מאפשרת פגיעה בכבוד הנערות ובכבוד משפחתן. כשאותן נערות יוצאות ללימודים, הן כביכול משתחררות מ"מגבלה" זו. כאן נוצר מצב פרדוקסלי: מצד אחד, יש הטוענים כי הלימודים במוסדות להשכלה גבוהה חושפים את הנערות למפגשים עם גברים, בכללם יהודים, בזמן שיש להם איסור להיפגש עם גברים ערבים-בדווים. המצב הפרדוקסלי הזה יכול להיות מוקש לקשיים חברתיים להמשך חייהן של הנערות, למשל שינוי היחס אליהן מצד משפחתן הגרעינית, על אחת כמה וכמה כאשר בעקבות הלימודים באוניברסיטאות אותן נשים מתתחתנות עם גברים ממשפחות אחרות. חשוב לציין שמבחינת הדת, זכותה של האישה להתחתן עם כל גבר מוסלמי ואף מומלץ להתחתן עם אנשים שאין ביניהם קִרבה משפחתית. כפי הנראה, מרבית הערבים-בדווים מאמצים את הדת העממית, ולא את הדת המקורית בנושא בעייתי זה. אילו היו מאמצים את עקרונות הדת המוסלמית – היו נחסכות בעיות אלו.
לסיכום, העידן העכשווי מזמן לנערות בחברה הערבית בדווית נגישות גבוהה לטכנולוגיה ולהשכלה. למעשה נרקמת כאן תרבות חדשה, תרבות הרשתות החברתיות, שעליה לא חלים הכללים הנוקשים של החברה המסורתית. תרבות זו קוסמת לנערות בחברה המסורתית הנוקשה, מפני שהיא טומנת בחובה אפיקים חדשים והזדמנות לביטוי עצמי וליצירת קשרים עם אחרים שעד היום לא התאפשרו. היא מאפשרת לנערות אלו להשתייך לתרבות שבה אין הן מוּדרות, אין הן האחר. מצב זה מזמן בפני החברה הערבית-בדווית אתגר גדול.
לאורך המאמר הוצגו הממצאים העדכניים באשר לתוצרים החברתיים והתמורות שמחוללים הטכנולוגיה והמרחב המקוּון בחייהן של נערות ערביות-בדוויות. אם מביטים מגבוה על כלל הממצאים אפשר לסכם ולומר כי השינויים שמביא אִתו העידן החדש, לצד תופעות שדורשות מודעות וערנות, טומנים בחובם חלונות הזדמנות רבים.
רשימת מקורות
אבו-עסבה, ח', ואבו-נסרה, מ' (2012). שימוש בני נוער מאזור המשולש באינטרנט. אלחסאד, 2: 107–134.
אבו-גוידר, ע' (2013). האינטראקציה המקוונת של בני נוער ערבים-בדואים עם בני נוער יהודים. עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
אבו-גוידר, ע' (2014). התרבות המקוונת של בני נוער ערבים-בדווים. עט השדה, 14: 76–88.
אבו-גוידר, ע' (2015). טכנולוגיות תקשורת חדשות כמקור לאינפורמציה בקרב בני נוער ערבים-בדואים בישראל. ג'אמעה, 19: 75–88 (בערבית).
אבו-סעד, א' (1998). הבדווים בנגב: אישים ומעשים בישראל : ספר היובל. תל אביב: הספרייה הווירטואלית של מט"ח.
אהרון, י', חיות, ע', ועשת-אלקלעי, י' (2010). מחקר משווה של חברוּת מקוונת וחברוּת פנים אל פנים בקרב תלמידי בתי ספר בישראל. י' עשת-אלקלעי, א' כספי, ס' עדן, נ' גרי וי' יאיר (עורכים), האדם הלומד בעידן הטכנולוגי. ספר כנס צ'ייס למחקרי טכנולוגיות למידה 2010. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.
אייזנשטדט, ש"נ (2010). ריבוי מודרניות. ירושלים: מכון ון ליר הקיבוץ המאוחד.
אריקסון, א' (1987). זהות – נערים ומשבר. תל אביב: ספרית פועלים.
ג'ריביע, ע' (2005). שימוש בצ'אטים בקרב בני נוער בדואים. עבודה לשם קבלת תואר מוסמך. באר שבע: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
ג'ריביע, ע' (2013). שימוש באמצעי תקשורת המונים ותפישת הזהות בקרב בני נוער ערבים-בדואים בנגב. עבודה לשם קבלת תואר דוקטור. באר שבע: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
יחיא-יונס, ת' (2007). מגדור הפוליטיקה המקומית: התנהגות אלקטורלית של נשים בבחרות המקומיות בחברה הערבית-פלסטינית בישראל. בתוך: חידר, ע' (עורך), שלטון מקומי ושלטון מרכזי והאוכלוסייה הערבית בישראל (עמ' 151–186). ירושלים: מכון ון ליר.
מש, ג', ותלמוד, א' (2009). הבדלים תרבותיים בנגישות לטכנולוגיה ותקשורת ובשימוש בהן: מתבגרים יהודים וערבים בישראל. חיפה: אוניברסיטת חיפה.
עראר, ח', ואבו-עסבה, ח' (2007). השכלה ותעסוקה כהזדמנות לשינוי מעמדן של נשים ערביות בישראל. בתוך: ח' עראר וק' חאג'-יחיא (עורכים), האקדמאים וההשכלה הגבוהה בקרב הערבים בישראל: סוגיות ודילמות (עמ' 73–103). רמת אביב: רמות, אוניברסיטת תל-אביב.
Abu-Rabia–Queder, S. (2008). Does education necessarily mean enlightenment? The case of Palestinian Bedouin women in Israel. Anthropology and Education Quarterly, 39(4): 381–400.

** המחבר הנו מורה ומדריך פדגוגי במכללת קיי וסטודנט לתואר שני בתוכנית לניהול ויישוב סכסוכים, אונ' בר אילן.