לוביסט בכנסת: "כך שכנעתי שר להצביע בעד נושא שהוא לא מכיר"
מאת: ניר ימיני*
- כבוד השר, הועדה מתכנסת, עליך להיכנס ולהצביע בעד
- לא הספקתי לקרוא את הצעת החוק, תן לי בריף ב-60 שניות
- עזוב, קראתי, העסק טוב לנו, אתה מצביע בעד
- אין בעיה. העניין סגור.
אתם
עלולים לטעות ולחשוב שהשיחה לעיל לקוחה מהסדרה "פולישוק" או "בית
הקלפים", אבל לא, מדובר בשיחה שגונבה לאוזנינו מפי לוביסט העובד במסדרונות
הכנסת זמן מה. שם השר אגב שמור במערכת, והלוביסט מספר את הסיפור בגאווה תחת הכותרת
"כך שכנעתי שר להצביע בעד נושא שהוא לא מכיר".
מילים
כמו "סמולן" (הטעות במקור), "פוליטיקאי" ו"לוביסט"
הפכו מוקצים מחמת מיאוס בלקסיקון הישראלי. אך בשיחה עם הלוביסט, שנמצא תחת מתקפה
של "יושר" ו"אמות מוסר" תיתקלו בטיעון ההגנה הפופולרי ביותר:
"אלו הם כללי המשחק הדמוקרטיים וכל עוד אינני שובר את הכלים, מותר לי להמשיך
לעשות את מה שאני עושה. לוביסט נמדד בהשגת תוצאות ולא בדרך".
באמת?
אני חייב להודות שזה די מוזר לשמוע משפט כזה מלוביסט חובש כיפה.
ישראל
היא מדינה צעירה, מקוטבת, מפולגת, נתונה להתקפות מבית ומחוץ, אך בעיקר עוסקת בהישרדות.
העיסוק המטורף בהישרדות לא משאיר לנו זמן: אנחנו חייבים לצפור כשהרמזור כתום,
מנסים להידחף בתור אם מזדמן לנו. אנחנו אי מערבי של טירוף, המכותר בעולם ערבי
מטורף עוד יותר.
בכל
פעם שמישהו (בדרך כלל ממחנה השמאל) מתלונן על המצב העגום בישראל, בין אם מדובר בסוגיות
כלכליות, חברתיות או פוליטיות, מיד משיבים לו (בדרך כלל ממחנה הימין): "לא
טוב לך, אה? לך לסוריה, מצרים ולבנון ותבלה שם. אחרי שבוע תחזור לפה על
ארבע". אך ההשוואה לעולם הערבי אינה נכונה ואינה רלוונטית.
מדינת
ישראל היא מדינת היהודים, עם הבחירה, שאינו מפחד מדרך ארוכה. רובנו עדיין מאמינים
באל ובכך שאנו עם סגולה. אור לגויים. כאשר משווים את מדינת ישראל בפרמטרים
חברתיים-כלכליים משווים אותה למדינות ה-OECD.
נכון, אין להם איום קיומי. נכון, הן לא קיימות רק 70 שנים, ובכל זאת, אנחנו שואפים
להשתייך לאותה ליגת קיסוס מובחרת של מדינות שהצליחו לעשות את זה ובגדול.
המצב
אצלנו לא תמיד היה ירוד מוסרית כל כך. פרשיית חשבון הדולרים והאימרה "איני
יכול עוד" נטועות עמוק בליבנו. אלו פוליטיקאים שהיו שם והפכו את הפרשיות
האלמותיות לסמל של עוצמה ויושרה בלתי מתפשרת. מי שחושב שהכול היה שקוף וצחור באותם
ימים, אינו אלא טועה. היו דילים, והיו גם שחיתויות, אבל גם היו מנהיגים מוסריים
ורוחניים, לא רק דתיים.
כללי
המשחק הדמוקרטיים בישראל מאפשרים להמון להכניס לכנסת "קופים". קופים אלו
לא הוכשרו למשימה אליה נשלחו. הקופים אוטמים את אוזניהם, עוצמים את עיניהם וסותמים
את פיהם רק בגלל "משמעת קואליציונית", גם אם היא סותרת את כל הווייתם.
הקופים לא מסוגלים להתמודד עם קריאת התקציב ואישורו, כי הם פשוט לא מורגלים בכך.
הקופים גם ייטו להכשיל הצעות חוק שיגיעו מהמחנה שלא שייך להם, גם אם מדובר בהצעות
חוק חברתיות ביותר.
אם
ישראל שואפת להיות מדינה דמוקרטית-מערבית ראויה, כדאי שתשלח לכנסת אנשי מוסר
ראויים, ולא קופים העוסקים בהישרדות, שיכולים לכל היותר לנהל רפובליקת בננות.
* המחבר הנו סטודנט לתואר שני בבית הספר לתקשורת, אונ' בר אילן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה