חודש אישה שמח
מאת:
בתאל צוברי*
יום
האישה מדכא אותי. טוב הוא התמסחר ויש לכבודו מבצעים על לקים עכשיו, אבל מאחר ואין
לי זמן לשופינג, הדבר היחיד שנשאר לי השנה מיום האישה זה פוסטים מדכאים על כמה
מדכא להיות אישה. מידי פעם מגיח איזה פוסט על נשים ששינו את העולם או נשים שעושות
חיל בתחומן – ואז מגיעות התגובות שמזכירות שלכל הנשים הללו אותו צבע ומה הסיכוי של
אישה בדואית, או בכלל מה אנחנו מבלבלות את המוח על פמיניזם במערב כשבקניה עדיין
עושים לנשים מילה.
אז
בניסיון להתאושש מיום האישה, ומאחר והנושא עדיין רלוונטי, כי מסתבר שמדובר בכלל
בחודש האישה(!) (לפחות כך טוענות הפרסומות ללקים), החלטתי לחשוב על נשים מעוררות
השראה שאולי קצת פחות מכירים ושיהיו עליהן קצת פחות תלונות פוליטיות. ואז נזכרתי
בילדה אחת בשם נוג'וד עלי, שאת הספר שלה קראתי הקיץ, ילדה שהפכה בעל כורחה לאישה.
נוג'וד נולדה בכפר בתימן, וכשהייתה בת 9 חותנה על ידיה אביה לגבר בשנות ה-30 לחייו. בספר היא מספרת שהוא נהג להכות אותה ולאנוס אותה - עד כאן, מדכא כפי שמצופה מפמיניסטית ביום האישה. אלא שנוג'וד עשתה משהו שלא נעשה לפני מעולם, ויום אחד כשהייתה בת 10, היא הגיעה לבית המשפט בצנעא, ביקשה לראות שופט, ודרשה גירושין. בעקבות הבקשה אביה ובעלה נלקחו למעצר, ולאחר מאבק משפטי נוג'וד קיבלה את מה שרצתה. כך נוג'וד הפכה לגרושה הצעירה בעולם, והמקרה שלה הפך לתקדים משפטי בתימן.
נישואי ילדות היא תופעה נפוצה בתימן (#הזדמנות להודות לציונות באופן חד פעמי). הסיבות שאבות מחתנים את בנותיהן בגילאים כאלה הן בעיקר עוני או חשש לחטיפת הילדות וחיתונן בכוח. מצידו של החתן יש בעיקר ציפייה שכך תיהפך הילדה לאישה צייתנית, יש לכך אפילו פתגם בשבט של עלי "to guarantee a happy marriage, marry a nine-year-girl" (אני מניחה שבמקור זה נאמר בתימנית אבל אין לי גישה לשפה; #הזדמנות להתבאס על הציונות באופן חד פעמי).
ברחבי העולם, מידי שנה כ-15 מיליון ילדות מתחת לגיל 18 מחותנות. הנישואים הללו מסכנים את האפשרויות שלהן להתפתחות אישית ולרווחה, שוללים את זכויות היסוד שלהן ומבודדים אותן. בספר, נוג'וד מתארת את הבדידות כאשר ראתה ילדים משחקים בכפר, ורצתה לקחת חלק – מה שהיא כבר לא יכולה לעשות משום שהנישואים הפכו אותה לאישה כעת. היא מספרת איך היא מתגעגעת לשיעורים בבית הספר, לצייר, וללמוד לכתוב. כל אלה נמנעו ממנה מרגע שחותנה.
המקרה של נוג'וד עלה לכותרות בתימן וברחבי העולם, וכונה "מהפכת הבנות בתימן". בצמוד לפרסומים ביקשו בתימן שתי ילדות, בנות 9 ו-12, להתגרש. באותה שנה הגישה בקשה לגירושין גם ילדה בת 8 מערב הסעודית שחותנה לגבר בשנות ה-50 לחייו – והפכה גם היא להיות תקדים במדינתה. בהמשך נידון בפרלמנט בתימן הגיל המותר לנישואים במדינה, כמו גם הצעות לפתרון המצב בו משפחות מגיעות לעוני אשר לא מותיר להן ברירה אלא לחתן את בנותיהן.
נוג'וד עלי הצליחה להפוך את הסיוט שבו הייתה חייה, להשראה. אני לא מצליחה אפילו להתחיל להבין מאיפה ילדה בת 10 מגייסת כוחות נפשיים כדי לצאת למלחמה נגד כל מה שהיא מכירה. מאיפה האומץ להופיע במקום כל כך זר לילדה, כמו בית משפט. אבל היא עשתה את זה. ובימים כמו יום האישה כשכל מה שיש זה פוסטים מדכאים ופרסומות ללקים – קצת מנחם לדעת שלמרות שלא ברור איך זה קורה - קיימות ילדות כאלה, והן משנות את העולם.
*המחברת הנה
סטודנטית שנה ג' בבית הספר לתקשורת, אונ' בר אילן וחברת מערכת
הבלוג בר
דעת
**לספר:
Ali, N., &Minoui, D. (2010). I am Nujood, age 10 and divorced.
Broadway Books.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה