דפים

יום ראשון, 24 ביולי 2016

סטודנטים מסכמים: (1) המסע אל התואר הראשון

                               המסע אל התואר הראשון 

מאת: לידור קונפינו*


אומרים כי לכל התחלה יש סוף וכל סוף הוא בעצם התחלה חדשה. מסגרת, לה אתה מחויב במשך שלוש שנים, אינה יכולה להיות עוד דף ריק בחיים, אלא אוסף של חוויות מצטברות וקשיים עליהם אתה מתגבר ולומד מהם. התקופה הסטודנטיאלית של התואר הראשון היא אכן דוגמא למסגרת שכזו.
העשרים ושניים ביוני 2016 – ייזכר מצד אחד, כיום קיצי לוהט בו המזגן היה ידידו הטוב של ה"ישראלי", ומצד שני, היום האחרון לתואר הראשון שצינן את הלהט והטירוף הלימודי. כשהגעתי מיוזע באותו בוקר אל הקמפוס, הנוף המוכר החל להצטייר בראשי כאפיזודה חולפת ונוסטלגית: הספסלים עליהם "לקחנו אתנחתא" בין שיעור לתרגול, כר הדשא שהעדפנו לרבוץ בו כאשר נפתחו חלונות במערכת, הקפיטריות שאכלנו בהן כשנתקפנו רעב, הספריות כשנאלצנו לקרוא מאמרים, השאטלים שחיברו אותנו בין שני קצוות הקמפוס. מקומות אלו החלו "ללבוש שחור לבן" ולהעלות בזיכרוני את המסע שאותה עת הסתיים.
ולפתע, במבט לאחור, אני מגולל באירועים המרכזיים שעיצבו את החוויה הסטודנטיאלית: חלקם מעוררי גאווה וחלקם מאתגרים. אני מרשה לעצמי לטפוח על השכם ולהגיד בלב שלם: " אחי, עשית את זה!". במסע כמו במסע, אתה עובר: שעות של מכשולים, דרכים ארוכות ומתישות, מקומות לא ידועים שעליך לפצח, שינויים באורח החיים, הכרות עם דמויות חדשות ומעל הכול –  אתה הופך ל"חדש" – אותו אדם שמצטייד בתוספות לחיים בדמות ניסיון ותובנות.
אולי אני מצטייר כמורה דרך לסטודנט המתחיל במסע אל התואר הראשון, אך חשוב לי להבהיר כי אין נכון ללמוד יותר מאחד או אחת שעברו את החוויה "על בשרם". מי שמסיים את הדרך הארוכה  עובר אותה בצורה הייחודית לו. ראשית, יש לקבוע את המטרה לשמה הגענו אל האוניברסיטה. יש כאלה שיגידו בשביל הקיר של אימא, עליו תיתלה התעודה או אחרים שיגידו בשביל להתקבל למקומות עבודה. בחירתי מתחילת התואר, הייתה במטרה המשולבת של הרחבת אופקים והעשרת הידע יחד עם ניסיון מקצועי ופרקטי.
באוניברסיטה, בשונה מהמכללות, מעטות האפשרויות להתמקצע באופן מעשי. נקודות הזכות בקורסים, ברובן, הן על הפן התיאורטי ולמעשה, לא השביעו את רצוני ומטרתי הראשונית, עמה הגעתי דרוך אל הקמפוס. אין ספק כי זהו האתגר הראשון מולו ניצבתי, אך כמו שלימדו אותי עוד מימי גן שושנה: "אין דבר העומד בפני הרצון". באסרטיביות רבה יחד עם חברים מוכשרים, תיעלתי את הדרך ליישום המטרה המשותפת.
כיוון שלמדתי תקשורת, החלתי לשדר תכנית רדיו מידי בוקר, הצטרפתי כעורך למערכת בלוג חדשה של בית הספר לתקשורת, שימשתי ככתב שטח באגודת הסטודנטים ואפילו התנסיתי בדיבוב בובה בסדרה הסברתית של האוניברסיטה. מכלול הפרקטיקה הזה, לא היה יוצא אל הפועל אלמלא אמביציה חזקה, משמעת ואמונה עצמית ויצירת קשרים עם האנשים הנכונים.
התחום הלימודי, מיומו הראשון ועד האחרון של התואר, השאיר אותי פעמים רבות פעור פה: הגעתי אל מסגרת חדשה עם מושגים עמומים, ללא כל הכנה מיוחדת לפני. בשבועות הראשונים, הייתי במעין בועה גדולה, בה: המרחבים העצומים נראו לי כצללים מאיימים, והמרצים והסטודנטים נתפסו אצלי כזרים מעולם אחר. הבהלה והפאניקה הראשוניים גרמו לי לטעות בכתובת הכיתה בה הייתי צריך להתייצב כמו גם  בדרך של ההכנה למבחנים ובמטלות השונות שנדרשתי לבצע. לקח זמן רב עד שפוצצתי את אותה "בועה" ונכנסתי בצורה חלקה אל המערכת.
רגע אחד של משבר, ואפילו די מכונן מבחינתי, התרחש במבחן הראשון שלי בתואר. לילה לפני המבחן  הרצתי בלופים את הפחד מכישלון או מלאכזב את המשפחה. ניגשתי אל המבחן, בעיניים אדומות דלות שינה, עם רעד בידיים על העט וכאבי ראש חזקים. "רבע שעה נשאר לך להגיש", ציינה בפני המשגיחה, או ה"דודה" כפי שמכנים אותה. מאותו רגע, הלחץ גבר והגשתי את המבחן בחיפזון ובתחושה, כאילו אני בעולם מקביל בו הדף רודף ונושך אותי.
כשקיבלתי את הציון וראיתי את התוצאה הנושקת ל-60, הבנתי כי עליי לבצע חישוב מסלול מחדש בדרך הלמידה. התחלתי לשבת עם חברים ולגבש לעצמי אסטרטגיות חדשות ללמידה. מאותו רגע מייאש, עליתי על "דרך המלך" ויצרתי בשבילי את הסביבה והכלים להצלחה בלימודים ( גילוי נאות – זכיתי להיות פעמיים מצטיין דיקן).
ועתה, כשדלת הקמפוס נסגרת והסתיים המסע אל התואר הראשון, עליי לפתוח את דלתות האזרחות כדי להתחיל בחיים מלאי העול של מציאת מקום עבודה כמו גם פיתוח קריירה והקמת משפחה. המסע הסתיים, אך הדרך הארוכה שהצלחתי לעצב באופן בו רציתי מלכתחילה העשירה אותי בחברים חדשים, וביכולות של "גיבור-על" כמו: עמידה בתנאי לחץ ונחישות לעמוד בפני אתגרים, שעל פניו נראים בלתי עבירים.
המסע אל התואר הוא ארוך, חוויתי, דינמי ומפתיע אך כדאי שתבינו  שאותם זמנים לא יחזרו. ככל שתשקיעו, תרוויחו. אבל לא רק זה חשוב- ההנאה מהתהליך  משמעותית וחשובה לנפש. כדי להביא לידי ביטוי את תחושת הסיפוק, כדאי למצוא  את המקום בו תוכלו להתנסות ולחוות את הפרקטיקה.


* המחבר הנו חבר מערכת בר דעת מיום הקמת הבלוג. בשנה"ל תשע"ו סיים לימודים לתואר ראשון, בביה"ס לתקשורת, אונ' בר אילן.





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה