חוסר האתיקה של החרם האקדמי
מאת: ד"ר
צוריאל ראשי *
תארו לעצמכם סוכן שיווק של חברה למשקאות קלים, שמיוזמתו
האישית נוטל חלק מוביל בקמפיין אגרסיבי נגד סוכר במשקאות. איך לדעתכם הייתה נראית
השיחה בינו לבין מעסיקו?
כך צריכה להתנהל השיחה בין החברה הישראלית לבין אנשי
סגל במוסדות אקדמיים ישראלים, המטיפים לחרם אקדמי על ישראל. כישלון החרם של האגודה
האנתרופולגית האמריקנית (ביום 7.6.16), שהיה על חודו של קול, מחייב אותנו לחשיבה
אתית וציבורית מחודשת על התנהלותם.
אמנם יש חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם כבר
משנת 2011, אך כל ניסיון להעניש על פיו את איש הסגל, הקורא לחרם על ישראל, עתיד
להיכשל במסדרונות בית המשפט העליון מכוח ההגנה של חוק יסוד חופש העיסוק וההגנה על
חופש הביטוי.
בשל כך, דווקא מכאן צריכה לצאת התביעה האתית כלפי
ההתנהגות הבלתי ראויה של אנשי האקדמיה. דווקא מי שפועל במקום, המהווה מופת לחופש
דעה ודיבור, אינו יכול להחרים טקסטים של מי שאינו חושב כמוהו.
מסתבר שזו ההבנה המחלחלת, בין חברי סגל אקדמי ברחבי
העולם. גם אלו המותחים ביקורת על התנהגותה של ישראל מודים, שבקריאה גורפת לחרם,
ישנו חוסר צדק ופגיעה בחברי סגל יחידים. למשל, מרצה באוניברסיטה ישראלית המתנגד
למדיניות ישראל ייענש בדיוק באותה מידה בענישה קולקטיבית כמו חבר סגל אחר התומך
במדיניות זו.
כל קהילה אקדמית מדעית חייבת להכיל חוקרים טובים, ולכן
ניתן להניח שההתפלגות בקרבם כמו בכלל החברה היא שהחוקרים מגיעים מכל קצות הקשת
החברתית: ימין ושמאל, דתיים וחילוניים. ההתנהלות של הקריאה לחרם אינה רק פוגעת
באקדמיה אלא היא מכרסמת באמון הציבור והסטודנטים ובאיכות המקצועית שלהם.
בעקבות ההטפה לחרם, אנשים עלולים לחשוב שהאקדמיה מורכבת רק מקבוצת אנשים הומוגנית
בעלת השקפה פוליטית מסוימת.
זאת ועוד, יש כפיות טובה מצידם של הקוראים לחרם כלפי
משלם המיסים הישראלי: בעצם העובדה שהם קוראים להחרמתה של האקדמיה, אך מדי חודש
מקבלים ממנה משכורת, הם יורקים אל הבאר ממנה הם שותים. בסופו של יום, האקדמיה
בישראל נשענת על סבסוד ממשלתי ועל תמיכה ציבורית. איני דורש נאמנות מחברי הסגל,
אבל אני יכול לדרוש מהם יושר. לא ניתן רק להסתפק ביושר שלהם מול מצפונם, אלא גם
מול כולנו. לא ניתן להטיף לגרימת נזק למקום עבודתך. אתה יכול למתוח ביקורת פנימית
ולהתאמץ לשנות אותו מבפנים או לעזוב אותו. מורה אינו יכול לקרוא להורי התלמידים
להוציא את ילדיהם מבית הספר כמו שעובד חברת המשקאות לא ישתתף בקמפיין כנגדה.
אז מה אפשר לעשות? קודם כל, כפי שעושים בתוך העולם
האתי: צריך להסביר מהו הפסול במעשה של מי שאינו נוהג כראוי, ויש להוקיע אותו על
התנהגותו. גם אם אי אפשר להעניש אותו. מלבד זאת, מאחר ומדובר במשימה לאומית חשוב
גם להשקיע בהכנת חברי וחברות סגל אקדמי להתמודדות עם סכנת החרם. לכן הם צריכים
להשתתף, ואכן משתתפים, בימי הכנה לקראת נסיעותיהם לקמפוסים ברחבי העולם. יום עיון
שכזה עתיד להתקיים באוניברסיטת בר-אילן ב-26 ביוני מתוך הבנת האתגרים וההתמודדות
עם נזקי ה-BDS.
בינתיים קריאת החרם נכשלה, ולכן אין מדובר בעבירה אתית
כה חמורה. אם החרם יצליח לפגוע באקדמיה הישראלית, העבירה האתית כבר תהיה גובלת
בעבירה משמעתית. אז תוכל האוניברסיטה לנקוט באמצעים משמעתיים כלפי מי שמנסה לפגוע
בארגון עצמו, כפי שנוהגים ארגונים רבים, ציבוריים ופרטיים כאחד.
עצם ההצבעה על החרמת האקדמיה בישראל על ידי האגודה
האנתרופולגית האמריקאית הוא חמור בפני עצמו. כישלון היוזמה עשוי להיות ניצוץ ראשון
המעיד על הבקעת החומה, שנבנתה בהתנהגות לא אתית.
*המחבר הנו מרצה בכיר בבית הספר לתקשורת, אונ' בר אילן ובמרכז
לאתיקה במשכנות שאננים
המאמר פורסם בעיתון ישראל היום, ביום שלישי, .7.6.16
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה