דפים

יום שני, 2 בנובמבר 2015

סטודנטים כותבים על רצח רבין- חלק ב': קבלת האחר, סובלנות ומה שביניהם

קבלת האחר, סובלנות ומה שביניהם
מאת: ויקטור אורלוב*

    4.11.1995הייתי אז ילד חולה בהידרוצפלוס,  למשפחה של עולים חדשים מבריה"מ. אימא שלי עבדה כל לילה באולם אירועים, וכך גם סבתא שלי שבנוסף גם הייתה מנקה. סבא שלי שתה, היה לנו קשה. גם אבא שלי שתה. על פניו סיפור קלאסי של משפחת עולים חדשים מבריה"מ. אבל אותו יום לא היה ככל הימים. באותו יום נרצח ראש ממשלה, נרצח מנהיג, נרצחה הרוח של המדינה היהודית כפי שאני רואה אותה בפרספקטיבה לאחור כבחור צעיר שלמד היסטוריה ואוהב היסטוריה.
מאז המון השתנה. המשפחה שלי ברוך ה' השתקעה במדינת ישראל. סבא שלי עדיין בשלו, אבל כולנו כבר עם עבודה יציבה, חיים בדירות נפרדות (לא 9 נפשות בדירת 4 חדרים) וברוך ה' חיים כמשפחה ממוצעת במדינת ישראל ולא עוד עולים חדשים שלא יודעים את השפה ולא מבינים את התרבות ומתרפקים על העבר. אבל גם המנהיגים, אוי המנהיגים, הם מזמן לא אותם מנהיגים. ורבין, רבין כנראה היה ויש רק אחד, מנהיג דגול שלא פחד ללכת בדרך שלו, לא פחד כשהתנגדו לו, לא פחד כשאיימו עליו כל הדרך. ידע ללכת ישר למטרה ולקחת אחריות כשצריך.
אבל אל תדאגו עם ישראל זוכר, עם ישראל מעריך את המנהיג. עם ישראל צריך לעמוד דקת דומיה לזכרו של המנהיג ולהרהר בגדולתו כדי להפנימה. ביום כזה אל לנו רק לבכות את האובדן, אלא להיפך, עלינו גם להחליט בלב אחד ובקול אחד שאנחנו, כעם, כיחידה אחת, נמשיך את מורשתו של המנהיג האמיץ ונעשה את כל הדרוש על מנת להפוך את המקום הזה, ארץ ישראל, למקום טוב יותר, שנוכל לגור בו בשלווה, בשלום ובביטחון עם שכנינו, כמו שרצה רבין לאורך כל דרכו.
 אז חברים, אנא מכם, בואו נעמוד ב-4.11.2015  ,  עשרים שנה אחרי, ביחד, ונחליט שאנחנו מפנימים את החשיבות שבאבדן ובוחרים בדרך חדשה. בואו נהיה מאוחדים, בואו נקבל אחד את השני ונחליט שאנחנו כאזרחי מדינת ישראל רוצים עתיד טוב יותר לילדינו כמו שמנהיגנו הגדול רבין רצה, מנהיג שהיה מנהיג של כולם: של הימנים, של השמאלנים, של האשכנזים ושל הספרדים. מנהיג של אנשים שלא מבדיל בין צבעים.  בואו נעשה הכול בשביל להגשים את חזונו של רבין במהרה בימינו ונבסס כאן מדינה שלמרות כל הקשיים שבה, אנחנו חיים ביחד בשגשוג ובסובלנות איש לרעהו.
*המחבר הנו סטודנט שנה א' בביה"ס לתקשורת, אונ' בר אילן


תגובה 1: