דפים

יום חמישי, 12 בנובמבר 2015

סטודנטים כותבים בעקבות אינתיפאדת הדקירות. חלק ד': על חטאי הפרשנים

על חטאי הפרשנים
מאת שחר קליימן*




מראשית אוקטובר פרצה אינתיפאדה חדשה. אל דאגה, אולפני הטלוויזיה מוכנים ומזומנים. אחד אחרי השני יעלו ויבואו מומחים ודוקטורים, פוליטיקאים ואנשי ביטחון, וימלאו את תוכן השידור בקקופוניה בלתי נפסקת, שתתיימר לזרות היגיון שאיננו צורב, כמו אחות הבאה למרוח יוד על פצע ומשקרת כמנהג הורים בסיפור שלפני השינה. הם ימהרו לעלות על קווי הרדיו ולמסור את משנתם; לפרוש הסבר מפורט ויודע דבר במאמר מיוחד או פוסט פופולארי. אך חלק לא מבוטל מהם ייכשלו בלתאר את המצב לאשורו, יציגו תמונות שווא, דימויים, יפספסו את הברור מאליו, או את הבלתי צפוי. הנה כמה מהרעות החולות שלא בלתי מופרך להיתקל בהן ומתקיימות בחפיפה מפעם לפעם.    

הכללה "ליברלית": שגורה בפיהם של פסיכולוגים לעניים, הבטוחים שכמו ש"אין ילד רע – יש ילד שרע לו", נכון הדבר גם לגבי טכנאי של בזק עם סכין קצבים או פרחח המשליך בקבוק תבערה. אזי מדובר ב"תחושות קיפוח, תסכול וייאוש" הנובעות מהעדר תקווה ושיחות שלום. כמה כשלים בתפיסה הזו. ראשית ההתייחסות לאנשים כמקשה אחת, ולא כפרטים בעלי אחריות למעשיהם, אופי והשקפת עולם שונה. שנית, היא הזלזול בכוח התקווה של אנשים כקבוצה וכפרטים. שלישית, השבי בקונספציה כי תהליכים מדיניים יכולים להשפיע על אלה המתנגדים להם מלכתחילה. פיגועים כזכור, היו גם בתקופת תהליך אוסלו כאשר התקווה הייתה בשמיים ואוטובוסים מתפוצצים ריסקו אותה למחוזות הארציים של המציאות. ולכן כשל זה "מזמין" את המחלה הרעה הבאה.
  
הכללה "שמרנית": תיאור כל הטרוריסטים\המשטרים או הקבוצה כיחידה אחת שטופת הסתה ורוע שנשמעת להוראות מנהיגים דתיים, צבאיים ופוליטיים באופן עיוור. "זומבים מהלכים" בלי שום תפיסת עולם(מעוותת ככל שתהיה) ולפיכך, בדומה לקולקטיביזם ה"ליברלי", מסירים את האחריות מהאינדיבידואל. על מה הם מסתמכים? כאמור, על טיעוני ה-"תמיד היה..." ו-"גם לפני ה..." אלה יציינו לדוגמא, כי עוד בעידן מוחמד שכידוע היה "אנטישמי גדול", מתבצעות התקפות טרור ערבי על יהודים. הנה, יציינו כמוצאי שלל, אלה קוראים: "חייבר – חייבר יא יהוד!" כתזכורת להתקפה על העיר היהודית חייבר אחרי הסכם חודייביה עם תושבי מכה הקרובה לה, שהופר. אלה לא הנסיבות של מסע כיבוש אלים בתחילת המאה ה-7, תרבות שבט, אידיאולוגיה, מאבקי כוח וכללי המוסר המפוקפקים שהיו נהוגים באותו זמן. לא, זה תמיד היה כך ותמיד יהיה. טיעון שמזכיר את היחס הקתולי למחלות בימי הביניים. "זו איננה מחלה שנובעת מזיהום שנוצר כתוצאה מפציעה במקרה כזה או אחר. מדובר בכוח עליון!"   

דטרמיניזם צר: ראיית התנאים החיצוניים לאדם כמו מזג האוויר, הכלכלה, התקשורת ואופי השלטון, כמכתיבים את אופי ופעולות החברה והתרבות בה, ולפיכך משליכים על הפרט. אלו התפיסות הדטרמיניסטיות ואין רע בהן כאשר כל אחת מהווה חלק ממכלול. פיסות קטנות של אמת גדולה. היא איננה דומה להכללה משום שהיא דוגלת בקריטריונים משתנים שונים של תנאי שטח, משאבים, ואמצעים שמולידים תפיסות עולם ותרבות. אך כאשר מתבייתים על דטרמיניזם אחד בלבד. טכנולוגי או תרבותי למשל, נופלים לנקודת מבט צרה מדי. דוגמא טובה היא הטענה על התרבות הערבית האלימה (בניגוד לכל תרבות אנושית אחרת), השבטית, שנוצרה בגלל הסביבה האכזרית של המדבר. האם שום דבר לא קרה כאן מאז תחילת העידן המודרני במזרח התיכון בסוף המאה ה-18 שיכל להשפיע על הנפשות הפועלות? מה באשר לתהליך העיור, חדירת אידיאולוגיות זרות, החינוך, עלייתה של המדינה, קריסת האימפריה העות'מאנית, השפעת המעצמות האירופיות ומעצמות העל, הרווחה הכלכלית בזכות הנפט ומשתנים נוספים אינספור? אין פירוש הדבר שאין שום השפעה לשבטיות, אך בטח לא מדובר בגורם בלעדי.  
ילדותיות: קשה להבין רבים מה"מפרשנים", בדרך כלל פוליטיקאים ומקדמי פרופגנדה(ואולי כאן התשובה) הגורסים כי רק צד אחד "אשם" והצד השני תמיד "צודק". אין צורך להזכיר את עדת המצדיקים השימושיים, שאצלם חיילי צה"ל הופכים לשדים עלי אדמות, וראשי ארגוני טרור הם לא פחות מאשר אבירי חירות ושוויון או מנהיגי זרם פוליטי "לגיטימי". הרי ברור מבחינת חלקם, שישראל היא האחראית הבלעדית ולפלסטינים מותר הכול כי כיבוש. זו רווחת אצל עיתונאים אוטומטים למיניהם, אך יש לשים לב גם לתופעה המקבילה הרווחת יותר בישראל: "אנחנו תמיד צודקים." לא משנה מה עשינו או לא. כי הרי ברור שאין לנו אחריות על כך. איננו משפיעים עליהם! זה לא קשור אלינו. במילים אחרות "זה הוא המורה ולא אני!" או "זה הכול מקנאה!", כי מסתבר שהמזרח התיכון גדוש בתלמידות חטיבת ביניים. הלהיט התורן של האסכולה הוא "הכול בגלל אנטישמיות, רוצחים יהודים באשר הם יהודים. ממש כמו בזמן השואה כשהמופתי תמך בנלהבות בפתרון הסופי". אכן, יש לציין  כי בשם האסלאם הפונדמנטליסטי\פוליטי נרצחים מיעוטים דתיים ועדתיים אחרים בעולם מדי יום מיומו, ולא פחות מהם – מוסלמים סונים שאינם שייכים ל"אסלאם הנכון והטהור" ומהווים רוב. כמו כן ששנאת יהודים פושה בתקשורת הערבית ובהנהגה הפלסטינית. אך עדיין, אפשר לחשוב שדין מדינת ישראל 2015 כדין יהדות אירופה בשנות ה-30 ואנחנו מיעוט יהודי מדוכא במדינה זרה. או שמופתי שהטיף והוציא לפועל פרעות ביהודים במאורעות תרפ"ט לא היה מחוסל היום. ושאין בכלל למדינה אחריות לאי אכיפת ריבונות או חוסר יוזמה אסטרטגיה כלשהי כדי לנסות לפחות למנוע או לשפר את המצב.

מאפיין את הכשלים הנ"ל העיסוק המאסיבי בהיסטוריה. אומנם אי אפשר להבין תופעות אקטואליות מבלי לחקור את הנסיבות המרחביות והשתלשלות האירועים שקדמו להן. אך ההיסטוריה אינה חוזרת ברפטטיביות כמו תקליט שבור של מודל במדעי המדינה. תרשימי זרימה מתאימים לנושאים מדעיים ולא לנפש האדם והתנהגות האנושות אשר אינן צפויות בעליל.  
לאור זאת יש חשיבות לחשיפה לדעות שונות, להפעלת חוש ביקורתי, הצלבת מידע ואי לקיחת אף אדם, כאיש שהשכינה מדברת מגרונו. יחד עם זה, יש לזכור ולזהות מתי עושים עבודה נאמנה. כי לכול פרשן או חוקר או מומחה יש את היתרונות והחסרונות שלו. בדרכו המיוחדת הוא מגלה פיסה קטנה של המציאות, דבר שיש תמיד לכבד ולהוקיר.            
*הכותב הנו סטודנט שנה ב' בחוג לתקשורת ומזרח תיכון באונ' בר אילן.
   



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה