דפים

יום שני, 10 באוגוסט 2015

הישראלי שהצליח לרשום סימן מסחרי על דמויות האימוג'י

הישראלי שהצליח לרשום סימן מסחרי על דמויות האימוג'י
מאת: הדס מגן, גלובס
מהטאמגוצ'י דרך סופר גול ועד לבובות הקטנות בתוך הארטיקים הממותגים - זה עשרים שנה שבועז דקל, בעלי PMI, מכתיב את קצב הטרנדים של ילדי ישראל. כעת הוא קופץ גם אל הזירה הבינלאומית, לאחר שרשם פטנט על מסחור האימוג'יס מהטלפונים הסלולריים היישר אל העולם האמיתי.



בועז דקל / צילום: כפיר זיו


כמו מרבית המסמסים, גם בועז דקל נהג לעשות שימוש יומיומי במה שרובנו מכירים היטב כיום כאימוג'יס, אותם סימבולים מצוירים מבטאי רגשות. הנה כך, במקום לכתוב "כל הכבוד" לבנו הצעיר על ציון טוב שקיבל במבחן, גם הוא השתמש בסימבול מחיאות הכפיים המפרגן |, או באגודל הלייק המזדקר לחיוב |; ובמקום לכתוב לאשתו "יום נישואין שמח", שלח לה באותו היום לב מהבהב |.
אלא שדקל אינו עוד מסמס מהשורה. הוא יזם בנשמתו ובעליה של חברת PMI, שזה למעלה מעשרים שנה מייצרת, משווקת ומפיצה מוצרי פנאי ממותגים לילדים, ושברזומה שלה מסחור והחדרת מוצרים של זיכיונות בינלאומיים דוגמת הפאוור ריינג'ס, וובקינז, הזבלונים, פוקימון ואנגרי בירדס, לצד קלפי הסופר-גול, אלבום תמונת כוכבי הכדורגל שאין כמעט הורה לבנים שאינו מכיר היטב (ראו הרחבה בהמשך).
כשרדאר הטרנדים של דקל החל להבהב בעוצמה, הוא יצא לבדוק את מקורות האימוג'יס, בשאיפה אולי למצוא ממי לרכוש את הזיכיון לשימוש בדמויות. אלא שלהפתעתו של דקל הוא גילה, שגם ביפן - שם נולדו ראשוני האימוג'יס מתוך שילובי סימני הפיסוק מייצרי ההבעה לשמחה :-), עצב :-( וכן הלאה - אין עליהם זכויות יוצרים. הוא זיהה את ההזדמנות העסקית המונחת כאילו גלויה על הרצפה, פנה לעורכי דין שמתמחים בקניין רוחני, שכר מאיירים שפיתחו עבורו 500 אימוג'יס שונים על בסיס אלה המוכרים מהמקלדות הווירטואליות במכשירי אפל ובאנדרואיד - ורשם עליהם פטנט ברחבי העולם. לצד זה, הוא רשם סימן מסחרי על המילה imoji - כפי שהיא מופיעה בלוגו שלו, שבמקרה או שלא, דומה להפליא ללוגו של אפליקציית המסרים וואטס-אפ - והחל בתהליך מאסיבי של מסחור האימוג'יס, תוך הפיכתם למוצרים פיזיים ממשיים. בין היתר, כולל הקטלוג בובות ממותגות, אלבומי מדבקות, כריות, תיקים, פאזלים, עפרונות, כוסות, וכן הלאה, כאשר הכול בא בחשבון בתעשיית הילדים.
"זו הפכה להיות השפה של המאה ה-21 ואנחנו רק בתחילת הדרך", אומר דקל בראיון ל-G. "אני תולה בזה הרבה תקוות, ומקווה שלצד הסיפוק המקצועי, זה יצליח כלכלית. לפי הסימנים בחודשים האחרונים, נראה שזו הולכת להיות הצלחה גדולה, ושמוצרי המסחור של השחקנים שלנו באימוג'יס ברחבי העולם, יימכרו בשנים 2016-2015 בסדרי גודל של 60-50 מיליון שקלים".
היפנים לא באו בדרישות? בכל זאת, האימוג'י הוא המצאה שלהם.
"לא - כי עיגול צהוב כמו שמש, שמוסיפים לו שתי עיניים ופה, ושדומה למה שהילד שלך צייר בגן, הוא לא משהו בלעדי. למישהו יש זכויות על השמש? אלא אם כן תרשמי על זה זכויות יוצרים. היפנים לא רשמו, הם ראו בזה מוצר גנרי. הם לא חשבו שהם המציאו משהו".
ואף אחד לפניך לא לקח את המילה אימוג'י וניסה להדביק לה לוגו כלשהו?
"לא, כי המילה היא גנרית. אגב, עד לפני כמה שנים כלל לא ידעו לקרוא לרגשונים הללו אימוג'י, כפי שקראו להם ביפן. ידעתי גם אז שהמילה היא גנרית, ולקחתי אותה ועטפתי אותה ביצירה שהיא שלי, הלוגו שיצרתי. הדבר היחיד שעשיתי, ושבו הייתי חלוץ, זה שראיתי את התופעה בחיתוליה, והחלטתי שאני אהיה הראשון בעולם שאהפוך את זה למשהו מוחשי. יש פה רעיון שיווקי יוצא דופן, אבל לא המצאתי כלום".
ידוע לך על גורם נוסף שניסה לרשום זכויות יוצרים על אימוג'יס?
"הבנתי שאני הראשון, ואם תשאלי אותי במה אני מתהדר, זה בראשוניות. זה פרויקט חיי. זו גולת הכותרת של העשייה שלי. מה בסופו של דבר אדם רוצה? שכמה שיותר אנשים ברחבי העולם ישתמשו במוצרים שלך וייקנו אותם. ואני מאוד שמח ומאוד גאה על כך שזה קורה עם האימוג'יס".
כמו הוגו בוס
דקל, שבינואר האחרון חשף את האימוג'יס שלו בדוכן ממותג בתערוכת הצעצועים הבינלאומית הנחשבת של נירנברג בגרמניה, מדגיש כי אף שהוא כבר עשרים שנה בעסקי הילדים, פרויקט בעוצמה כזאת הוא טרם חווה. נכון לעכשיו, ההזמנות זורמות ממדינות כצרפת, דרום אפריקה, אוסטרליה, קנדה, שווייץ, דובאי וטורקיה; כאשר עם לקוחותיו בישראל דקל מונה למשל את חברת ההלבשה דלתא, שלה הוא מכר זיכיון לייצר פיג'מות עם האימוג'יס מהקטלוג שלו, את רשת מקדונלד'ס, שמוכרת קלפים עם האימוג'יס שלו, וכן את חברת נביעות, שמיתגה את בקבוקי המים שלה באימוג'יס של imoji.
אני שואלת את דקל, למה שחברה כמו דלתא תשלם לו תמלוגים על השימוש באימוג'יס שהוא יצר, כאשר היא יכולה לייצר אימוג'יס משלה - דומים לאלה שלו או של אפל ושל גוגל, אבל שונים במידת הצורך כדי לעבור את המבחן המשפטי של העתקה - ממש כפי שהוא עשה. "הסיבה", הוא משיב, "היא שדלתא מקבלת מוצר מן המוכן. להתחיל לייצר מוצר בעצמה וללכת לרשום על זה פטנט בכל העולם, זו השקעה גדולה, הן מבחינת זמן והן מבחינת כסף, וכך גם כל יצרן צעצועים אחר לצורך העניין.
"מעבר לכך, הלוגו שאני רשמתי עליו סימן מסחר, זה כמו הוגו בוס או כמו רלף לורן - השילוב של הדמויות שלי עם הלוגו, הוא בעצם העניין. הרעיון הכלכלי-שיווקי מאחורי הדברים, זה השם והלוגו שמלווה אותו, ולשמחתי הוא מאוד מוכר ונקרא בשפת הילדים והוריהם כ'אימוג'י המקורי'".
מה זאת אומרת אימוג'י מקורי? אתה רוצה לומר שאם הדמות טיפה שונה, החיוך קצת ימינה או שמאלה, הילדים יכולים לזהות זאת?
"איזו שאלה? אם יזיזו את זה טיפה ימינה או טיפה שמאלה, הם יגידו שזה מזויף. ובכל מקרה, מי שייצר משהו על בסיס הדמויות, לא יכול לשים את הלוגו של אימוג'י. אני הראשון בגלובוס, ועל זה אין מחלוקת, שעשה מהאימוג'יס מוצרים".
ואם אבוא למשל ואייצר צעצועים מבוססי הדמויות האלה, בלי לרשום עליהם פטנט?
"את לא תוכלי לקרוא לזה אימוג'י, לא תוכלי להשתמש בלוגו, שהוא כבר שלי וראשוני שלי, ורק שלי, וזה לוגו שילדי העולם כבר מכירים. הילדים רוצים את האיורים שלי כי הם כבר מכירים אותם".
זה מקרה שהלוגו של imoji דומה מאוד ללוגו של ווטאס-אפ?
"בעינייך זה דומה, בעיניי לא".
אתה מיתמם. לא רצית שזה יעשה קונוטציה לוואטס-אפ, ששם האימוג'יס הם הדבר הכי שכיח?
"לא מודה באשמה".
אז זה במקרה שהלוגו נראה ככה, עם רקע ירוק?
"ירוק בעיניי הוא צבע יפה. כל משרדי המשפטים נתנו לי זכות בלעדית להשתמש בזה. אני עשיתי משהו שהוא שלי, אני מתעקש שזה שלי, וזו יצירה שלנו שנעשתה בסטודיו שלנו".
ואגב זה, למה רשמת את החברה תחת השם imoji ולא Emoji, שהיא הצורה השגורה יותר בחנויות האפליקציות וברשת בכלל?
"אני מכיר את זה בשתי הצורות. אפשר לרשום את זה גם ככה וגם ככה. בעברית קוראים לזה אימוג'י, כך שיותר מתאים עם קידומת i, שמזכירה את כל העולמות האלקטרוניים. בכל מקרה, רק לי יש סימן מסחר על השם הזה, כשהוא ארוז בתוך הלוגו שיצרתי בסטודיו שלי. זה סימן מסחר שמשרדי המשפטים ברחבי העולם אישרו אותו".
אתה לא חושש שיבוא מישהו וירכוש מאפל, למשל, זיכיון לאימוג'יס מהמקלדת הווירטואלית שלה, וייצר על בסיס זה מוצרים.
"אפל כבר הודיעה שאין לה עניין למסחר את המותג שלה, וכך גם גוגל".
"זו ממש שפה"
דקל, 55, הוא איש עסקים מהוקצע, המכיר היטב את השימוש ב"אותיות הקטנות", ולא במקרה הוא משיב בקורקטיות של משפטנים. את PMI הוא ייסד ב-1995, ואם יש משהו שהוא מבין בו היטב, זה בזיכיונות ובזכויות יוצרים על מותגי ילדים. הנה כך, במסגרת הסכמים ש-PMI קושרת עם חברות בתחומי המזון, האופנה וכן הלאה, תהיו משוכנעים שאם יש לכם ילדים, העשרתם לא אחת את קופת החברה. "שוק הצעצועים בישראל מגלגל למעלה ממיליארד שקל", הוא מספר. "ילדים הם מנוע צמיחה להרבה מאוד חברות, והיום העולם שלנו כולו ממותג, הוא כולו טרנדי, כך ששילוב של שניהם הוא מאוד מוצלח".
דוגמאות? זה מספר קיצים שהוא קשור עם ענקית המזון נסטלה, לצירוף אחד ממותגי זיכיונותיו לארטיקים שלה. האחרון, למשל, היה המותג אנגרי בירדס, במהלך שהוביל למהפך במכירות הארטיקים של נסטלה אל מול היריבה הגדולה על הקטגוריה, חברת שטראוס.
"לפני שלושה קיצים", הוא מספר, "נסטלה קנתה ממני 9 מיליון בובות של אנגרי בירדס". בהמשך, היא צירפה גם "הזבלונים", מבית היוצר של דיסני, והקיץ הוא החל להחדיר את חותמות האימוג'יס שלו באמצעות נסטלה. "סביב המחאה החברתית", חוזר דקל אל קיץ 2011, "זיהיתי שחברות מסחריות רבות צריכות פתרונות של שיווק שהן לאו דווקא אותם תשדירי פרסום ראוותניים בטלוויזיה ומחפשות 'הארד סייל'. עליתי על הנישה הזו של לקחת מוצר מזון, ולייצר לו בעצם בידול, או הסטת קנייה. זה קרה עם הארטיקים של נסטלה, וקרה עם שקדי מרק של אסם, ועוד הרבה חברות אחרות. מעבר לזה שזה מגדיל מכירות, זה גם מביא ערך מוסף לצרכן".
איך עולים על טרנד לפני כולם?
"זה פרי עבודה של השתתפות בתערוכות ושל קשרים בינלאומיים עם אולפני הקולנוע הגדולים, כי טרנד נוצר או על בסיס סדרת טלוויזיה או על בסיס סרט קולנוע או אפליקציה סלולרית. אני הייתי הראשון שבא לממציאים של אנגרי בירדס, ההם מפינלנד, לפני ארבע שנים, והצעתי להם לעשות מזה מסחור. הם היו בחיתולי האפליקציה ופערו עיניים. אמרתי שאני רוצה לעשות בובות קטנות".
יש שאומרים שכדי לעסוק בזה, אתה צריך להיות סוג מסוים של ילד בעצמך.
"אני מאוד נהנה ממה שאני עושה, אבל בואי לא נתייפייף: בסוף זו פרנסה, ואני לא עושה שום דבר לשם שמיים. זה גורם כיף לאחרים, ואני שמח מאוד על זה, ואתה כל הזמן נמצא בסביבה מאוד צעירה, אבל צעצועים זה עסק רציני. אתה יכול להמר על מותג, והוא לאו דווקא יתפוס. לא כל טרנד מצליח. דווקא לא מזמן השתעשעתי בסטטיסטיקה, שמדברת על הצלחה ב-7 מתוך 10 ניסיונות".
לילדים שלך היה בטח כיף כל השנים לשמש "הנסיינים שלך".
"הם תמיד-תמיד השתדלו להצניע את זה, כי הם אמרו שהם לא רוצים שהחברים שלהם ירצו להתחבר איתם בגלל זה, אלא רצו שזה יהיה בזכות עצמם. אז הם עשו הפוך על הפוך. אבל בכל מקרה, לילדים שלי יש חלק מכריע בהחלטות העסקיות שלי ובחשיבה של איך לייצר את הבאזז. הם קבוצת המיקוד שלי והם הסטאדי קייס שלי: הם היו מביאים לי את המשוב מהחברים שלהם מבית הספר, לפני שיצאתי עם מוצר חדש. קיבלתי מהם הרבה טיפים ועצות טובות, וחלק משמעותי מהם יישמתי. שלא תחשבי, גם ההתמחות הקלאסית של כאילו לקחת זיכיון ממישהו, להכין מסע החדרה של המוצר בשוק, לייצר את הבאזז יש מאין, זה לא מהלך פשוט".
מה גורם לך להיות כה משוכנע שהאימוג'יס הם לא טרנד חולף, ממש כמו הטאמגוצ'י או הוובקינז, שייבאת בזמנו לארץ?
"משום שזה חלק מחיינו, זו ממש שפה, ושפה היא לא מסוג הדברים שחולפים. זו שפה שהיא בינלאומית, שיוצרת מכנה משותף מאוד רחב, ולכן אני צופה לזה אורך חיים בלתי נגמר".
בועז דקל
אישי: 55, נשוי 3, מתגורר בתל אביב
עסקי: החל את דרכו בעיתון חדשות וייסד את חברת ההפצה בר. ב-1995, ייסד את PMI, ולימים, מכר את חלקו בבר הפצה
משפחתי: אביו היה לוחם הפלמ"ח יהודה דקל, וסבו (מצד אמו) היה שר העלייה הראשון אליהו דובקין, שנמנה עם החותמים על מגילת העצמאות. ביחד עם איש העסקים סטף ורטהיימר, הקימה משפחתו את מוזיאון הרעות במצודת כ"ח (לזכר 28 הנופלים בקרבות על כיבושה) בנבי יושע שבגליל העליון. "אין מי שיוצא משם בלי למחות דמעה", הוא אומר.

העיתונאית הדס מגן פירסמה לראשונה את הכתבה במגזין G של גלובס ביום 16.7.2015

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה