דפים

יום שני, 27 ביולי 2015

עשר המכות של התקשורת הישראלית

עשר המכות של התקשורת הישראלית
אלו עשר מכות שהביאה התקשורת על בני ישראל. קוראים מוזמנים להציע ולהוסיף מכות כראות עיניהם. למעשה אפשר היה לכתוב פוסט שלם על כל אחת מן המכות
                                מאת : פרופ' דן כספי



מכת קשר הון-עיתון-שלטון: אף שזוהי אולי המכה המדוברת בה, נראה שמעטים חשים בה ומבינים את 

עוצמת השפעתה על כל החיים במדינה. די לתאר מדינה בדיונית בה מחלקים עיתן חינם לאזרחים במימון 

נדיב של איל הון זר כדי לתמוך בשליטה של אותה מדינה. כאשר נשקפת סכנת סגירה לעיתון, השליט נחלץ 

להציל את העיתון מחוק המתבשל בפרלמנט ומקדים את הבחירות. ושמא הביקורת של ראש ממשלת ישראל 

על הסכם לוזאן עם איראן כרוכה ברצונו לסייע לאינטרסים הפוליטיים והכלכליים של חברו בארה"ב שמממן 

עבורו חינמון אוהד לו? כשם שאין ארוחות חינם, אין גם עיתוני חינם.


מכת רייטינג: מונח קסם בענף תקשורת, המלמד על פופולאריות של תכנית טלוויזיה, על פיו יישק דבר. לפי 

ההסבר של הועדה הישראלית למדרוג, "מערכת המִדרוּג נסמכת על מדגם של 578 בתי אב, באופן זה 

נמדדת הצפייה של בעלי המקלטים במדינת ישראל." נתוני המדרוג מתפרסמים מדי בוקר ועל פיהם קובעים 

גורלות של תכניות ושדרים וכן ערכם הכספי. אך מעבר לכך, הרייטינג עיצב תרבות לפיה הכמות, ולא 

האיכות, קובעת.

מכת TGI: המקביל עבור עיתונים ותחנות רדיו הוא סקר הנערך פעמיים בשנה ותוצאותיו מתפרסמות 

בחודשים ינואר ויולי. הסקר נערך באמצעות חוברות שאלות הנשלחת ל- 10,000 אזרחים. חרף כל 

החולשות בסקר, כידועות מסקרי הבחירות האחרונים - שיעור גבוה של מסרבים ומשקרים ותלות ברצון הטוב

 של ממלאי השאלון, TGI היה לתנ"ך בתעשיית הפרסום ובכלל. כך, שר הפנים דאז, גדעון סער, נימק מדוע 

עדיף לפרסם מודעות ממשלתיות שמחייב החוק בישראל פוסט, אשר לפי TGI הוא נפוץ יותר לעומת הארץ.

מכת תוכן שיווקימונח מכובס לפרסומת סמויה. הסתרת מסרים פרסומים בין תכנים רגילים. הפרסומת 

הסמויה "יעילה" יותר ולו רק משום שקשה יותר להתגונן מפניה. מה שהיה רק לפני שנים אחדות כזרם דקיק, 

מציף כיום לא רק את המסך הקטן אלא גם עמודי העיתונים. התוצאה - כבר קשה להאמין אם כתבה חיובית 

אינה יזומה ובתשלום.


מכת תקשורת דעתנית: אם לא די בכך, גם קשה לסמוך ולהאמין למה שמתפרסם כתוכן מערכתי. הקרבה 

האינטימית של מו"לים ועורכים לא מעטים לממסד והזדהותם הטוטאלית עם פוליטיקאים כבר חשפו בעבר 

את האג'נדה הפרטית שלהם. די לקרוא ולשמוע אותם כדי לנחש על איזה שולחן סמוך מו"ל עורך, פרשן זה 

או אחר ועם מי הם מתרועים. התוצאה - קריאה בין השורות מלווה בחשד שמא לא אותרה האג'נדה 

האמיתית.


מכת שעשועי מדיה: אף שכמעט אין אמצעי תקשורת רווחי וכולם בוכים שמפסידים, עדיין מפעמת התשוקה 

לבעלות על אמצעי תקשורת. למעט השידור הציבורי, לרבות הטלוויזיה החינוכית וגל"צ, כל אמצעי התקשורת 

הם בבעלות פרטית, כאשר משקיעים פרטיים מתייחסים אליהם כמעין צעצוע להשתעשע בו. בקלות דעת 

ומבלי להבין מדי, הם משקיעים מיליונים בתקשורת, מבחינת שלח לחמך.


מכת עודפות ייצור: די לבדוק את עצמנו: אנו קוראים אחוז קטנטן מהעיתון וצופים בשניים-שלושה ערוצים 

מבין עשרות ומאות המוצעים לנו בנדיבות. חרף המשבר והבכי על מצבם הכלכלי, ניכרת עודפות ייצור הן 

בעיתוני הדפוס והן בערוצי השידור. כמעט כל עיתון מחולק בכמויות נייר מעל יכולתו וערוצי שידור הולכים 

ומתרבים, ולו רק כדי לספק תשוקת הבעלות של משקיעים פרטים עליהם. ריבוי הערוצים רק מחריף את 

התחרות ביניהם ומכביד על עוגת הפרסום.


מכת פרומו בחדשות: כבר בימים רביעי וחמישי משבצים בעמודים ובמהדורות החדשות קטעי פרומו, קיצור של המלה האנגלית promotion, ממה צפוי בסוף השבוע. מה שהיה פעם קודש קודשים של כל מערכת, החדשות הפכו באחרונה ללוח מודעות של שידורים בקרוב. כך גם לאורך כל היום משדרים קטעים מתכניות 

בפריים טיים. לא רק שקטעי הפרומו בחדשות מטרידים אלא אף מטילים צל של ספק על שיקול דעת 

העורכים.


מכת חדשות מוסיקליות: מכה נוספת לזילות החדשות נזקפת לחובתן של תחנות רדיו אזוריות. אולי מתוך 

כוונה למשוך מאזינים צעירים ואולי מטעמי נוחות, החדשות הצטמקו למבזקים בתוספת איור מוסיקלי. גם 

זהו ביטוי לטשטוש הגבול בין חדשות למידע, בידורידע - infotainment. למרבה הצער, גם התחנה 



הציבורית, גלי צה"ל, תחת פיקודו של ירון דקל, אימץ את הסגנון הקליל ואף ביטל את מבזקי חצי. גם רמת 

הקריינות בחדשות נפלה קרבן לסגנון החדש.


מכת ערוצים ייעודייםישראבלוף נוסף. במקור נועדו ערוצים ייעודיים לספק צורכי מגזרים שונים בתכנים 

מיוחדים. ערוץ 20 הוא האחרון בסדרה בת חמישה ערוצים אחרי ערוץ 9 ברוסית, ערוץ 24 למוסיקה וערוץ 

30 בערבית (לערוץ החדשות בסגנון הסי-אן-אן טרם נמצאו משקיעים). למעשה הערוצים הייעודיים מספקים 

את תשוקת הבעלות של אילי הון ושאיפתם להפוך אותם לערוצים לכל האוכלוסייה. ערוץ 20 הוא גם 

השאפתן ביותר. בחסות הצ'רטר של ערוץ על מסורת יהודית, למעשה זהו ערוץ כללי בעל תו ימני גלוי

והיה מי שנתן בהם סימנים: קר"טת, תש"ע, פח"ע.




*פרופ' דן כספי הנו חוקר תקשורת, פרופסור בדימוס במחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן גוריון בנגב. 
הפוסט לקוח מתוך הבלוג שהוא מנהל באתר עיתון הארץ : דן בתקשורת




יום שני, 20 ביולי 2015

ראיון עם העיתונאי יעקב אחימאיר - מתוך מגזין G של גלובס

ראיון עם יעקב אחימאיר
מאת: ליאת רון, גלובס

"השיח בישראל הוא נמוך ולא משנה באיזו מפלגה או באיזה פורום"


לפני שנה וחצי פתח יעקב אחימאיר חשבון בטוויטר. המגיש המאופק בן ה­77  ששוקל מילים על המסך וזכה בפרס ישראל בשנה שעברה, מרשה לעצמו להתפרע בציוצים כפרח עיתונות חסר גבול. הוא מביע את דעותיו הימניות, מתנגח בקולגות, ומותח ביקורת על פוליטיקאים ועל אנשי ציבור בלי למצמץ. "אם היו משתפים אותי יותר בתוכניות שיש בהן משום פרשנות", הוא מנסח היטב בקולו הרדיופוני כדרכו, "תוכניות של הבעת עמדה שבהן הייתי יכול להתבטא בנושאים הפנימיים של המדינה ולא רק בנושאי חוץ, כמו ב'רואים עולם', ייתכן שלא הייתי חש בצורך הזה. אני גם מאוד פעיל בפייסבוק. אני חושב שיש לי מה לומר".
כבנו של אבא אחימאיר מאבות הלח"י, לאף אחד לא היה ספק מה עמדותיך הפוליטיות, אבל בשנים האחרונות אתה מרשה לעצמך להביע אותן בחופשיות יחסית 
"אני רואה מנחים ומגישים שנותנים דרור לדעותיהם הפוליטיות בשידור, אז מדוע אני צריך להיות יותר צדיק מאחרים? את ואני לא תמימים. לעיתים קרובות בוחרים את האנשים לפי השקפותיהם הפוליטיות, בייחוד בתחום הכלכלה והחברה. אנשים נבחרים לדבר לא לפי קנה מידה מקצועני".
תסכים איתי שבשנים האחרונות הנוכחות של הימין בתקשורת גדלה באופן משמעותי 
א מדדתי את זה, אז קשה לי לומר. מאז שקמו תחנות הרדיו האזוריות יש יותר ביזור ולצערי לא מעריכים נכון את המשקל העצום שלהן. אני מאזין לתוכנית של אבי רצון ברדיו ירושליםוהיא מאוד ימנית ומאוד פופולרית בעיר. יש מישהו מרדיו הגליל שמראיין אותי באופן קבוע בכל מיני נושאים מדי שבוע. אני מופיע גם בערוץ הכנסת לא מעט".
 ושם אתה מביע את דעותיך הפוליטיות? "
"יותר בפייסבוק"
עושים לנתניהו עוול? 
"לנתניהו לא עושים עוול. את נתניהו חלק מהתקשורת שונאת. ממש כך. פעם שאל אותי כתב
פעם שאל אותי כתב של הג'רוזלם פוסט באנגלית ובנימוס, אם התקשורת הישראלית עוינת את נתניהו, ואמרתי שהיא לא עוינת. היא שונאת אותו." 
אפרופו נימוס, הבחירה של נתניהו במירי רגב כשרת התרבות נראית לך ראויה
"הסגנון של מירי רגב הוא לא הסגנון שלי, ויש כאלה שמעדיפים את שלה על שלי. מה שכן, אני מייעץ לה לשנות את הסגנון הזה. אתמול הייתי בהצגת בכורה בקאמרי שביים עודד קוטלר (ההצגה 'אח יקר'), שהוא במאי מוכשר, אבל הייתה לי התלבטות אם ללכת אליה, למרות שהוזמנתי על­ידי התיאטרון, בגלל נאום עדר הבהמות שלו, כי אני חלק מהעדר הזה. בסופו של  דבר, החלטתי ללכת, אבל יכול להיות שהנוכחות שלי באולם זיהמה את האווירה". 
נעלבת מהנאום שלו
"כנראה שלא, כי בסופו של דבר החלטתי לראות את ההצגה. בכלל, השיח בישראל הוא נמוך ולא תרבותי ולא משנה באיזו מפלגה או באיזה פורום. וכל מי שנוהג בכבישי ישראל מגיע למסקנה הזו תוך חמש דקות של נהיגה".
ומהצד השני, דבריה של רגב, ש"אנחנו 30 מנדטים ואנחנו נקבע", גם הם לא ממש מקובלים
"גם אם נבחרת עם 60 מנדטים, נבחרת בשביל כל הציבור וכל החוגים שאתה אוהב ולא אוהב ולא רק לאלה שבחרו בך."
את הסרט על יגאל עמיר נכון היה לצנזר
"אני בעד הקרנת הסרט. הייתה לי היכרות אישית עם הבמאית (ונסה לאפא) שביימה את 'אדם הגון' על הימלר, ואת זה גם כתבתי בפייסבוק. הסרט על ראש האס.אס, שאחראי על רצח כל­כך הרבה יהודים, הוקרן באותו הפסטיבל בירושלים וגם קיבל את המקום הראשון בקטגוריית הסרטים התיעודיים. סרט על הימלר אפשר לשדר"?
 והצגה שכתב מחבל, זה בסדר להעלות בתיאטרון אל מידאן? 
"היה צורך להתחשב ברגשות המשפחה השכולה".
ובמקרה של יגאל עמיר לא?
"המקרה של יגאל עמיר הוא ציבורי"
ומה עם רגשותיה של משפחת רבין
"עמיר הוא בעיניי דמות מתועבת. הוא עשה דבר נורא ואיום ורצה להטות את המשטר הדמוקרטי בישראל. ודווקא בגלל זה חשוב להראות מי האיש. בוודאי שמשפחת רבין לא יכולה להתבונן בסרט והצער שלי הוא הצער שלי ושל כל העם. אך מכיוון שנעשה כאן דבר שעמד להטות מהלך פוליטי ודמוקרטי, יש בעיניי ערך לסרט הזה. חוץ מזה, צריך לזכור שהסרט של הימלר לא יצר הזדהות עם הנאצים, וגם זה על יגאל עמיר, שלא ראיתי את כולו והבנתי שהוא שלא ראיתי את כולו והבנתי שהוא עוסק יותר באשתו ובבנו, לא יגרום לאנשים לעשות מעשים מתועבים כמוהו".
מה עם פוליטיקה? הליכוד בטח מוכן לפרוס בשבילך שטיח אדום
 "אפתיע אותך. מעולם לא פנו אליי מהליכוד להתמודד ברשימה לכנסת. דוד לוי פנה אליי פעם כדי שאהיה היועץ שלו וסירבתי. אם הייתי חבר כנסת, איך הייתי מגיב למשמעת קואליציונית בנושא שדעתי אינה עולה בקנה אחד עם ההסכמה הכללית".
מה דעתך על מעבר של עיתונאים לפוליטיקה?
 "זו זכותם. מאוד כעסתי על אלה שביקרו את נדב פרי כשהחליט להצטרף לתשובה. מה ההתנפלות הזו? הוא הרי לא כיסה את תחום הגז. בכלל, במדינה הזאת, כל מי שעושה משהו מתנפלים עליו וחוקרים אותו"
 ברשות השידור לא נשאר על מי להתנפל
"נוטים להאשים את העובדים במצבה הגרוע של הרשות ויש בזה אי צדק. לעובדים יש מנהלים ומעליהם שר ממונה. המצב שאליו נקלעה הרשות נובע מחוסר יכולת להחליטהשיח בישראל הוא נמוך ולא משנה באיזו מפלגה או באיזה פורום".
 אז אולי צריך לסגור ולשים סוף לסאגה הזאת
"אני שולל את הדעה הזאת. הגיעו להסכמה על הרפורמה לפני יותר משנה וחצי ואם היא הייתה יוצאת לדרך, לא היינו מגיעים למצב של לפני סגירה. הרשות טעונה רפורמה רדיקלית, אבל אם יסגרו אותה, מי יודע באיזו מתכונת תיפתח, אם בכלל".
אתה מבין את התנהלות נתניהו בעניין הזה?
"אין לי הסבר הגיוני. היו בחירות באמצע והוא וגלעד ארדן, השר הקודם, לא ראו את הנולדהם חשבו שהרשות היא כמו חנות מכולת שסוגרים, מנקים את המדפים ואת הפריזר ופותחים מחדש. זה לא עובד ככה. רשות שידור היא דבר ענק. מה עוד, שבחודשים האחרונים רמת התכנים שמשודרים בערוץ הראשון השתפרה באופן משמעותי".
אולי משום שההנהלה השתנתה?
"יכול להיות, וזה רק מוכיח שצריך להגשים את הרפורמה שאליה הגיעו בהסכמת ועדי העובדים. להזכירך,חשבו שלבטל את האגרה זה צעד פופולרי מבחינה פוליטית, אבל חוץ מקליטת כמה אנשים ושינוי החוק, לא נעשה דבר. צריך לחשוב מהו החזון של הגוף החדש, לאן הוא הולךופתאום מגיע ה­-30 ביוני וצריך לסגור את הדלת או להאריך את החיים".
מה עוזרים התכנים הנפלאים אם אין צופים? 
"כי הציבור רוצה לחם ושעשועים. מול רואים עולם במוצ"ש יש את אקס פקטור ואת גב האומה,
ולמרות זאת אנחנו זוכים לרייטינג נאה יחסית". 
אתה רואה את אקס פקטור ואת האח הגדול
"זה לא מעניין אותי".
חשבת בעבר לעבור לערוץ 2? הציעו לך
"אם היו הצעות, הן לא היו מספיק רציניות. הוצעו לי ברשות תפקידים גבוהים מבחינת ההיררכיה ולא לקחתי אותם, כי אני טוב יותר מבחינה תוכנית. ראיתי איך אנשים שלא הגיעו מתחום הניהול והכלכלה נפלו בעמדות גבוהות ולא רציתי בזה. לפני כמה חודשים שוב הציעו לי תפקיד בכיר מחוץ לערוץ, וגם לו לא נעניתי. אולי לא רציתי אף פעם לקפוץ למים הקרים. יכול להיות שהייתי צריך לנסות, אבל איך לומר? הלכתי עד הסוף עם מה שהאמנתי שאני טוב בו".
.
 

הראיון פורסם לראשונה במגזין גלובס, ביום 2.7.15




יום ראשון, 12 ביולי 2015

יום ראשון, 5 ביולי 2015

המודל לעיתונות הכתובה

"המודל לעיתונות הכתובה - תשלום תקופתי לכל פלטפורמות התוכן "
                                                     מאת : צחי הופמן. גלובס


העורך בפועל של מגזין הטכנולוגיה "Wired", גרג וויליאמס, חושב שהעיתונות הכתובה "עדייו חזקה בתחומים מסוימים ולא נעלמת"" ■ ראיון ל"גלובס" לקראת ועידת MAD





גרג וויליאמס / צילום: יחצ
העיתונות הכתובה עומדת בפני האתגר הגדול ביותר מאז שהגיעה לעולם - הפלטפורמות הדיגיטליות נוגסות בה, והיא מחפשת דרכים להישאר רלוונטית עבור הצרכנים. גרג וויליאמס חי בעצמו את הקונפליקט בין הפרינט לדיגיטל - הוא כותב ועורך ב-6 השנים האחרונות במגזין הטכנולוגיה הבריטי "Wired", אשר קיים גם בגרסה מודפסת. וויליאמס אחראי על מהדורת הדפוס והדיגיטל של המגזין. בנוסף, הוא גם פעיל באתר האינטרנט, הוועידות ושירותי הייעוץ של "Wired".
"העיתונות הכתובה הבינה, שהיא לא נמצאת באותו המקום שבו הייתה בעבר, אבל היא לא נעלמת, היא עדיין חזקה בתחומים מסוימים", אומר וויליאמס, שיגיע החודש לישראל כדי להשתתף בוועידת MAD של "גלובס" בשיתוף Orange, ויישא דברים תחת הכותרת "האתגרים של אנשי השיווק והמדיה".
לדבריו, "מערכת עיתונות מודרנית צריכה להבין, שהיא צריכה לפעול בדרכים שונות בשביל לחשוף את המידע שלה לקוראים, וכל אחת מהדרכים תורמת לבניית המותג של אותה מערכת. יש צרכנים שעדיין ירצו לקרוא תוכן מודפס על נייר, ויש כאלה שירצו לקרוא את המגזין בגרסה דיגיטלית בטאבלט. כל מערכות התוכן צריכות לדעת להתמודד עם המובייל, כי זו הדרך שהצרכנים קוראים וצורכים את התוכן שלהם. העלייה של פלטפורמות שונות כמו סנפצ'ט או אינסטגרם, מוכיחה שהזמן שיש לאנשים למדיה המסורתית יורד".
המודל העסקי שהעיתונות הכתובה צריכה ללכת אליו, לדעת וויליאמס, הוא תשלום חודשי או שנתי לכל פלטפורמות התוכן של המותג, בין אם מדובר באתר אינטרנט, מגזין בטאבלט או אפליקציה בסלולר. מערכות כמו "Wired" ו"פייננשל טיימס" כבר עובדות בשיטה הזו.
"בצורה הזו אנחנו נותנים לקוראים גישה מהירה לתוכן שלנו, בכל מקום ובכל דרך שמתאימה לו. למשל, חוויה של קריאת עיתון כתוב בסוף-שבוע, קריאה זריזה של החדשות באמצעות הסמארטפון בזמן שנמצאים ברכבת התחתית בדרך לעבודה, ואפילו האזנה לפודקאסט בזמן שהם נוהגים ברכב", מסביר וויליאמס.
העתיד של העיתונות הכתובה לא נראה קודר, מבחינת וויליאמס, אבל הוא מתנה את זה בצורת החשיבה של אותה מערכת עיתונות. "אם מדובר במותג מוכר, המספק תוכן איכותי ויודע לחשוב כל הזמן איך לגוון את הדרך שבה הוא מספק את התוכן לקוראים שלו, והוא יודע איך לייצר הכנסות - אני חושב שמצבו טוב, לעומת מותג עיתונות כתובה, שלא חושב על דרכים אחרות לפעול מלבד העיתון המודפס".
דיאלוג קשה מול החברות
אפל, גוגל ומיקרוסופט הן חברות הטכנולוגיה השולטות בתעשייה, ומספקות את עיקר המוצרים הממוחשבים שהצרכנים משתמשים בהם ביומיום. הצרכנים, מצדם, רוצים לקרוא על המוצרים הבאים שלהם, עוד לפני שהם הושקו, ולדעת מה הן מתכננות במרכזי המחקר והפיתוח הסודיים שלהן.
מצד שני, העיתונות לא תמיד נהנית משיתוף פעולה מצד החברות הללו. "בהמון מקרים, חברות הטכנולוגיה הגדולות הן סודיות, והן לא רוצות לחלוק מידע עם העיתונות, ולכן קשה מאוד לקיים איתן דיאלוג. החברות הללו משפיעות מאוד על אורח החיים שלנו, לכן אנחנו רוצים לכתוב עליהן. אנחנו ב-'Wired' מעוניינים לכתוב לא רק על המוצרים שלהן, אלא גם על הדרך שבאמצעותה הן משנות את ההתנהגות של האנשים. ישנה גם זווית של התשלום, שהצרכן משלם על השירותים הללו. אני לא מדבר בהכרח רק על כסף, אלא גם על הפרטיות של המשתמשים. זו העבודה שלנו בתור עיתונאים - לשאול שאלות ולהישאר אובייקטייביים וסקרנים, ולחשוב על הקוראים שלנו במקום הראשון".
ווילאמס מעלה את הנקודה של חדירה לפרטיות, שהיא סוג של תשלום שהצרכן משלם עבור השימוש בשירותים חינמיים ברשת או עבור שיפור המוצרים של חברות הטכנולוגיה, על-מנת שהן ידעו להתאים את עצמן למשתמש. "נושא הפרטיות חשוב מאוד לאנשים. אנחנו רואים הבדלים בחשיבה בין מבוגרים לצעירים בתפיסה שלהם לנושא הפרטיות. צעירים פחות מודאגים מהנושא הזה, לעומת אנשים מבוגרים יותר, שרואים איך מידע אישי שלהם מגיע לחברות. לכן, אנחנו צריכים לבדוק כמה מידע נאסף עלינו, איך משתמשים בו ולמי הוא נמכר? אלה נושאים שכנראה צריכים להיות תחת רגולציה".
איך מייצרים מגזין רלוונטי?
תעשיית הטכנולוגיה זוכה לסיקור נרחב בתקשורת העולמית. כך למשל, הכרזה על האייפון הבא או על סמארטפון הדגל של סמארטפון הדגל של סמסונג, יכולה להגיע בקלות לכותרת ראשית באתרי האינטרנט העוסקים בתחום. העיתונות הכתובה מנסה כל הזמן לשמור על הקצב ולמצוא דרכים לסקר את האירועים והחדשות של התעשייה הזו, באופן שהקורא יקבל ערך מוסף, כאשר הוא קורא אותן על גבי נייר כתוב. בעוד העיתונות היומית צריכה לשמור על רלוונטיות מול אתרי האינטרנט, המגזינים המודפסים, שיוצאים פעם בחודשיים, שלא לדבר על כאלה שיוצאים פעם ברבעון - מצאו את עצמם מאחור בעשורים האחרונים.
"כאשר אנחנו מייצרים תוכן עבור המגזין שלנו, הוא לא יגיע למדפי החנויות בחודשיים-שלושה הקרובים.
"לכן, יש הבדל בתוכן שאנחנו מייצרים לדיגיטל, אשר מיועד לפרסום באותו יום או למחרת, לעומת כתבה למגזין", אומר וויליאמס. "מדובר בכתבות שהן לא רגישות למועד הפרסום שלהן והן דורשות המון עבודת מחקר. אלה כתבות שדורשות המון זמן. כידוע, זמן הוא לא דבר שתמיד יש לכתבות שמיועדות לדיגיטל, וצריכות לעלות באופן מיידי לאונליין. כאשר אנחנו יושבים לכתוב כתבה, אנחנו מנסים להחליט לאיזו מדיה היא מתאימה. למשל, כתבה של 4,000-5,000 מילה, לא בהכרח מתאימה לפרסום באתר האינטרנט שלנו".
המגמה: איחוד בין חברות שירותים ללקוח
בוועידת MAD של "גלובס" וויליאמס ידבר, בין היתר, על עלייתה של הכלכלה המתנהלת על-פי דרישה (OnDemand). "מדובר בכלכלה, המשפיעה על העבודה שלנו מול שירותים שונים", הוא אומר, "זוהי תופעה חדשה. דוגמה לכך היא חברת Uber (שירות להזמנת מוניות דרך אפליקציה). זה טרנד מיוחד, כי הוא מתבסס על טכנולוגיה, על נותן השירות, וגם על כך שלמשתמש הסופי תהיה גישה לממשק דיגיטלי, שבו הוא יכול להגיב בזמן אמת. מדובר בדרך עבודה שלא הייתה קיימת בעבר. הדרך הזה מסירה את האמצעים הקודמים לתשלום והזמנה של מונית". ההרצאה של ווילאמס תדון בחשיבות של חברות מהסוג הזה, ועל האופן שבו הן משנות את הציפיות של הלקוח.
.
וויליאמס מספר: "ראיינתי לפני כמה שנים אדם מרשת הסופרמרקטים הענקית טסקו. אותו אדם היה חלק מצוות ההשקה של אמזון באנגליה. הראיון עסק בהבדלים ברכישה בחנות פיזית לעומת רכישת אונליין. לדבריו, בעת ההשקה של אמזון בשנת 1998 באנגליה, אנשים היו מרוצים מאוד מהשירות, עד שהם שלחו מכתבים המציינים עד כמה נוח להיכנס לאתר אינטרנט, לרכוש ספר ולאחר כמה ימים לקבל אותו בדואר. היום הוא מספר, שהוא מקבל תלונות על רכישות מטסקו המאחרות בכמה דקות. הנקודה שאני מנסה להבהיר, היא שחוויות הרכישה שלנו השתנו, ואנחנו מצפים לדברים אחרים מהעסקים שאיתם אנחנו עובדים. הציפייה היום של לקוחות משירותים, היא ברמה אחרת מזו שהייתה לפני 10 שנים. עסקים שלא יתפתחו ויתאימו את עצמם לשינויים שעברה התעשייה, יאבדו את נתח השוק שלהן".



לדברי וויליאמס, העתיד של השירותים הממוקדים ללקוח הולך דווקא לקראת איחוד ביניהם. רק בשנה האחרונה הושקו שירותים רבים, המתמקדים בלקוח, ומציעים לו שליחויות של מזון, שירותי ניקיון, מסאז' וכושר. "אני חושב שיהיה איחוד בשירותים הללו, כך שהחברות הגדולות ירכשו את החברות הקטנות יותר או שהן יתמזגו. למשל, בניו-יורק יש חברה, שמוכרת מזון שהיא מגדלת, ישר ללקוח. אני חושב שבסוף רשת סופרמרקטים תקנה אותה, כדי שיהיה לה קשר ישיר לא רק מול הלקוחות שלה כיום, אלא גם מול לקוחות שרוצים לקנות ישר מהחקלאים".
גרג וויליאמס
תפקיד: עורך בכיר ב-"Wired Mazgazine"
רזומה: שימש כמייסד ושותף בפלטפורמה הדיגיטלית MyLondonStory, יועץ חדשנות ודיגיטל למותגים בתחומים שונים ופרסם מספר ספרים. הרומן החמישי שלו, "The Nero Decree", יצא לאור בנובמבר 2013

המאמר פורסם לראשונה בגלובס/ נתח שוק עמ' 2-3, ביום  30.6.15     http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001048629