דפים

יום שני, 15 ביוני 2015

מרתון שיימינג: פוסטים בעקבות תופעה שהולכת וצוברת תאוצה ברשת. 2.שיימינג בפייסבוק? אסור על פי התורה

שיימינג בפייסבוק? אסור על פי התורה
הרשתות החברתיות יכולות לעשות טוב, אבל מותו הטראגי של אריאל רוניס מוכיח לנו שהן יכולות להזיק גם עד כדי פגיעה בחיי אדם. עולם ההלכה היהודי מבהיר היכן הגבולות. אולי כדאי שלפני השיתוף או הלייק הבא נלמד קצת הלכות לשון הרע
מאת: הרב אפי פרידמן  
תארו לעצמכם התגלות של אל קדמון מגיח ממעמקי הים ומציע לבני האנוש נציגי הציוויליזציה הצעה שאי אפשר לסרב לה: טכנולוגיה עתידנית שעשויה לשדרג פלאים את איכות חייה של האנושות לקצר מרחקים לחסוך זמן ואנרגיה, בקיצור להצעיד את האנושות כמה דורות קדימה.
בתמורה, יוקרבו לאל הנדיב קורבנות אדם. כל מדינה תקריב כמה מאות מבניה בצורה אקראית לטובת אותו אל בכל שנה. הקורבנות ייבחרו בצורה רנדומלית בשוויון מוחלט בין כל האזרחים ללא אפליות על רקע מין, צבע, גזע או דת.
''לא גזען''. רוניס בפייסבוק. צילום: צילום מסך.
הרשו לי גם להניח שמרבית האנושות הנאורה הייתה דוחה הצעה כזו בשאט נפש. קורבנות אדם זה כל כך המאה ה-17. אז איך בכל זאת קרה שקיבלנו את ההצעה של אותו, ספק אל ספק שד, בכמה וכמה מישורים של חיינו? בין היתר אימצנו כולנו את כלי הרכב המודרניים שללא ספק חוסכים לנו המון זמן, כסף ואנרגיה, אך עדיין גובים מאות קורבנות אדם בכל שנה במדינת ישראל לבדה.
אז בנושא התחבורה, כבר איחרנו את הרכבת. כיום ברור שלא נוותר על עולם התחבורה המודרני, ונשלים עם העובדה שנמשיך לשלם בקורבנות אדם. לעומת זאת, יש תחום אחר שבו ניתן עדיין להציל חיים - התקשורת.
ככל שכלי התקשורת המודרניים מתפתחים, סכנתם גדלה. בעידן הפייסבוק, הטוויטר והוואטצאפ היד קלה על ההדק.
אם בתחילת העידן הנוכחי כל מתלהם אחוז מקלדת הפך לעיתונאי, הרי שהיום הוא כבר כתב, עורך, מו"ל ותליין, והכל בתפוצת נאטו. תופעות מבישות כמו שיימינג ופוסטים תוקפניים ונשכניים הפכו למטבע עובר לסוחר. אם חלילה לא נתת לי שירות כיאה להוד מלכותי, או שסתם ככה לא באת לי בטוב, תוך דקות כל עם ישראל יחלוק את הכעס שלי עליך. מוצדק או לא. 
''היד קלה על ההדק'' . אריאל רוניס צילום מסך: מתוך פייסבוק
אין לי ספק שאותה בחורה אומללה שמואשמת במדיה בגרימת התאבדותו של מנהל לשכת רישום האוכלוסין, אריאל רוניס, מתחרטת על הרגע שהפכה פוסט תלונה, למחאה פומבית ברשת. אותה מדיה שנשאה אותה על כפיים וכיוונה את חיציה כלפי אותו מנהל הפנתה את ראשה ובתנועת פרסה חדה הטילה את כל תחמושתה על המתלוננת. האישום, הפך עסיסי יותר - מגזענות להריגה, ואת זה המדיה מעדיפה. החגיגה שהחלה בצליבה מכיוון אחד הפכה להעלאה על המוקד בכיוון ההפוך, העיקר שהשעשוע נמשך.
כבנים לעם היהודי איננו יכולים להמשיך בשתיקה לנוכח תופעות הרסניות כאלו. התנ"ך מכביר באזהרות מפני הוצאת לשון הרע, דיבה ואפילו סתם רכילות. חשוב להדגיש שמבחינה יהודית הלכתית האיסורים הללו חלים גם במקרה שהתלונה מוצדקת ונמצאה אמת. לשון הרע נשארת רעה גם אם כל מילה אמת. הטיעון היהודי הוא: ישנן רשויות מוסמכות לבירור תלונות, לא רשות הרבים. לא האספסוף ישלוט בישראל (או ברומא, כדברי שייקספיר ב"יוליוס קיסר") אלא רשויות סטטוטוריות.
אחד מענקי הרוח היהודיים במאה ה-20 בחר להפוך את נושא שמירת הלשון לדגל שעבורו הקדיש את חייו. הרב ישראל מאיר כגן פעל בכמעט כל תחום יהודי הלכתי קיים ועדיין כינויו בעם היהודי ע"פ בקשתו הוא "החפץ חיים" כינוי זה על שם חיבורו העוסק בתחום שמירת הלשון. ספר זה הדן בנושא הן מהבחינה האתית רוחנית, כלומר חשיבות העניין, והן מהבחינה הפרקטית הלכתית מה מותר להפיץ ברבים ומה לא.
לימוד יומי או שבועי בספר כזה (הספר לא ארוך מידי) יכול בהחלט להעלות את המודעות של כולנו לסכנה הגדולה הטמונה בתקשורת. כל כלי תקשורת, מהמקלדת ועד הלשון. קבלת המושגים היהודיים-הלכתיים, מה מותר להפיץ בגנות האחר ברשות הרבים, וממה עדיף להימנע, ישדרג את איכות חיינו כחברה וימנע העלאת קורבנות אדם נוספים. אכן, חיים ומוות ביד המקלדת.
הפתרון, כמו בתחבורה, לא יהיה בחיסול הטכנולוגיה המודרנית, כי אם כדברי המשורר "סע לאט". אף אחד לא באמת חושב שניתן להלחם בתקשורת ההמונים המהירה, אבל בהחלט ניתן להאט אותה. היהדות ההלכתית נתפסת לעיתים כשמרנית ומיושנת. היא ממש לא. היא פשוט זהירה. משתמשי התקשורת המחויבים הלכתית אינם מפגרים אלא פשוט "נוסעים לאט". 

המחבר הנו סטודנט לתואר שני בבית הספר לתקשורת, אונ' בר אילן
המאמר פורסם לראשונה באתר nrg    ביום 25.5





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה