דפים

יום חמישי, 19 במרץ 2015

הערת אזהרה: מרווח הטעות בסקרי בחירות


מאת ד"ר שמעון פרידקין
היישום השכיח ביותר של אמידה באמצעות רווחים בני סמך (המכונה גם מרווח הטעות) הוא בסקרי דעת קהל ובחירות. סוקרים בדרך כלל מראיינים מדגם אקראי המייצג אוכלוסייה מוגדרת כדי לאמוד את הדעה הכללית בסוגיה מסוימת או את העדפות ההצבעה בבחירות מסוימות. לדוגמה, סקר של הניו יורק טיימס, שנערך בשנת 2009[1] בקרב 708 מבוגרים מובטלים, דיווח ש־69% מהם מתוחים יותר מן הרגיל. דווח גם מרווח הטעות של המשאל, שהיה ±4 אחוזים. מרווח הטעות במשאל אומר לנו עד כמה מייצג מדגם אקראי את האוכלוסייה שממנה נבחר. תוצאות משאל הניו יורק טיימס מעידות שאנחנו יכולים להיות בטוחים ב־95% שהאחוז האמיתי של מובטלים המרגישים מתוחים נמצא בין 65% (4% - 69%) לבין 73% (4% + 69%). מרווח טעות של 4% פירושו שבעזרת מדגם של 708 יחידים אפשר להיות בטוחים ב־95% שהערך האמיתי של 69% המתוחים נמצא בטווח של ±4% מן הערך שהיה מתקבל אילו היינו שואלים את כלל אוכלוסיית המבוגרים המובטלים. יש להדגיש שמרווח הטעות מודד רק את טעות הדגימה האקראית במדגמים שנבחרו אקראית. לרוע המזל, יש כמה מקורות אפשריים נוספים לטעויות בכל המשאלים או הסקרים. הם כוללים סירוב להתראיין (אי־השבה), בעיות בניסוח השאלות או הטיות של המראיין. טעויות כאלה עלולות להיווצר אפילו כאשר תבנית הדגימה של המשאל ניצבת על בסיס מתודולוגי איתן. טעות שיטתית מסוג זה עלולה להשפיע על מידת הדיוק של משאלים, אבל קשה, או בלתי־אפשרי, לכמת את הטעויות הנובעות מגורמים אלה.
דוגמה קלאסית לכישלון בניבוי תוצאות בחירות בשל טעות שיטתית שאיננה ניתנת לכימות היא הפריימריז לנשיאות של 2008 בניו המפשייר: הסנטור ברק אובמה התמודד אז נגד הסנטורית הילרי קלינטון, במירוץ שבו כל המשאלים שפורסמו ניבאו ניצחון לאובמה, וחזו לו 10 עד 15 נקודות יותר מאשר לקלינטון. כאשר נספרו הקולות, התברר כי בניגוד לתוצאות המשאלים, קלינטון הביסה בסופו של דבר את אובמה, 39.4% לעומת 36.8%.
הטעות הייתה אחת החשובות ביותר בהיסטוריה המודרנית של המשאלים.  סוקרים, חוקרי מדעי החברה ומומחי דגימה בחנו את הנתונים ואת שיטות הדגימה שלהם בניסיון להבין מה השתבש.
מספר מומחי סקרים[2] טענו שהבעיה העיקרית הייתה החלוקה הסוציו־אקונומית  בין הבוחרים. קלינטון הביסה את אובמה ב־12 אחוזים (47% לעומת 35%) בקרב בעלי הכנסה משפחתית נמוכה מ־$50,000. לעומת זאת, אובמה הביס את קלינטון ב-5 אחוזים (40% לעומת 35%) בקרב בעלי הכנסות גבוהות מ־$50,000. היה גם פער בהשכלה: 39% מבעלי תואר ראשון הצביעו לאובמה, לעומת 34% לקלינטון. קלינטון ניצחה בקרב חסרי השכלה גבוהה, 43% לעומת 35%. בעיה נוספת הייתה דפוס רב־שנים במשאלים לפני הבחירות שלפיו מצביעים לבנים עניים מפריזים בתמיכתם במועמדים שחורים[3].
ומה אצלנו בארץ לקראת הבחירות הקרובות? להלן ממוצע של שלושת הסקרים האחרונים: ערוץ 1 – 12/3, גלובס – 12/3 ו-הארץ – 12/3.
מעניין מה יהיה מרווח הטעות? את זאת נדע רק לאחר  17/3.
*המחבר הוא מרצה לסטטיסטיקה ושיטות מחקר כמותיות, בבית הספר לתקשורת, אונ' בר אילן



[1]Michael Luo and Megan Thee-Brenan, "Poll reveals Trauma of Joblessness in U.S." The New York Times, 5 December 15, 2009.
[2]Andrew Kohut, "Getting It Wrong," The New York Times, January 10, 2008.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה